באנו הבייתה ולא הפסקנו להתנשק, להתחבק, להגיד שאנחנו אוהבים ומטורפים אחד על השניה ואז נכנסנו למקלחת; הוא מתקלח, אני מצחצחת שיניים, מסיימת ויוצאת. ברגע שאני שוכבת במיטה אני נזכרת שהשארתי את האייפון על השידה במקלחת. הלב שלי נפל לתחתונים. שמעתי שהוא כבר סיים להתקלח ולקח לו הרבה זמן לצאת, ידעתי שהוא מחטט לי בהודעות ובאותו הרגע רציתי להרביץ לעצמי על שלא עשיתי סיסמא חדשה כמו שתכננתי וממש לא היה לי את האומץ ללכת ו-"לתפוס" אותו באמצע שהוא תופס אותי...
הוא נכנס והמבט שלו כאילו דקר אותי, "מה?" אני אומרת לו.
-"מה?" הוא מחייך חיוך עוקץ וכאוב כאחד,
"מה יש לך?"
-"מה יש לך? את רוצה לספר לי משהו?"
"האייפון שלי נשאר במקלחת"
-"שנייה מאמי שלי, אני אביא לך אותו". הוא זרק אותו על המיטה לידי והתחיל להתלבש.
"קראת לי את ההודעות נכון?"
-"כן. אז למי התגעגעת יותר כשהיית בפולין, אליי או אליו? מתי הפעם האחרונה שראית אותו? אתמול? שלשום?"
שתיקה. הוא רוכן מעליי במיטה ואני נושכת שפתיים. הלב שלי קרס, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, לשקר? מה לעשות? הרגשתי כאילו הידיים והרגליים לא קשורות לגוף וכאילו המוח שלי נמס. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי... התחלתי להתלבש, "אני הולכת הבייתה..."
-"למה נראה לך שזה מתפקידך להחליט מתי השיחה הזאת מסתיימת? שבי ומהר לפני שאני מתעצבן. את לא תברחי כל פעם שתופסים אותך על שקר וכל פעם שיש לך בעיה ואת לא יודעת מה לעשות אז תשבי עכשיו ותתמודדי עם מה שעשית".
אפילו לא ניסיתי לערבב את העניינים או לשקר - התגובה הטבעית שלי, הוא תפס אותי ובתכלס לא מגיע לו שאשקר לו ושהוא ישאר איתי בגלל שקר כפול (לא סתם שקר! שקר כפול!) ואת האמת, גם היה מסובך מדי להמציא שקר חדש. סיפרתי לו מתי בפעם האחרונה פגשתי אותו, את Light, ומתי נפרדתי ממנו ואפילו שהוא לא האמין לי, אמרתי לו שנפרדתי מ-Light כדי להיות איתו, עד הסוף, ושזה קרה לפני שנהיינו ביחד.
משבר אמון. זהו, הוא איבד את כל האמון שלו בי. הוא שכב לצדי במיטה, מנענע את הראש, "את שקרנית מעולה מורן, את שחקנית כ"כ טובה... ואת יודעת מה הכי הורג אותי? שרק בזמן האחרון, ממש רק בזמן האחרון התחלתי להאמין לך באמת... את בכלל לא אוהבת אותי. למה את איתי אה? משעמם לך? את מחפשת?"
הרגשתי נורא, הכי נורא שבעולם... אני שוכבת לידו והוא לא נותן לי לגעת בו או להתקרב אליו ולא מפחד להסתכל לי בעיניים ולהראות לי שהוא נפגע ממני, הוא אומר את זה בלי לחשוב פעמיים. אני האשמה כאן. ולא יודעת כמה פעמים אמרתי לו שאני באמת אוהבת אותו ושאני לא סתם איתו, שהוא הבחור הכי מיוחד שהכרתי ושהכי מתאים לי, ופירטתי לו בדיוק למה אני אוהבת אותו ולמה אנחנו כמו כפפה ליד. ואז הוא קרא את ההודעה ששלחתי ל-Light בוואטסאפ בדיוק באותו היום, ההודעה שבה שפכתי את הלב (ראו פוסט קודם). לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כפול 3. הוא כבר התחיל לצחוק. היו כתובים שם הדברים הכי נוראיים שגבר יכול לדמיין שחברה שלו תכתוב לאקס שלה.
נתתי לו אלף הזדמנויות לשלוח אותי הבייתה ואני בעצמי ניסיתי לשלוח את עצמי הבייתה. הוא לא נתן לי, למרות הכל הוא אוהב אותי ואני יודעת שבדיוק כמוני הוא לא יכל להתמודד עם המחשבה של "מה אני אעשה בלעדיו/ה?" אבל דבר אחד בטוח, הוא גרם לי להצטער והרבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
