מחשבהמטופשת #4563: אני כותבת דיי הרבה זמן בישראבלוג, 6 שנים בעצם, ועברתי את כל שלבי הכתיבה האפשריים ואת כל משברי גיל הטיפש-עשרה שלי כאן... וזה נדמה לי, אבל רק נדמה לי, שהכתיבה שלי הפכה להיות מן יומן כזה של ציוני דרך, תאריכים וזכרונות מופשטים והרבה פחות רגשות. אני מרגישה שהרגש שלי מתבזבז ולא על המסך של ישראבלוג. זה הולך להשתנות! (ברגע שיהיה לי זמן).
אז היום היו החזרות הראשונות של הרקדניות למסיבת הסיום. אי אפשר להגיד שזה היפ הופ אמיתי, התשוקה שלי, אבל זה מובן כי בכל זאת - מופע סיום של כיתה יב' - לא יביאו לנו מורה שתתן לנו לרקוד ריקודים פרובוקטיביים או מטורפים... ועדיין זה כיף, זה כיף לעשות חימום ולעמוד על במה בגרביים ולהתאמן ולבנות ביחד ריקוד ולחזור עליו שוב ושוב. איך התגעגעתי לזה ואני כל הזמן מתחרטת על שהפסקתי לרקוד. ועכשיו? עכשיו זה מאוחר מדי. אני לא יכולה להירשם לחוג כי אני עוד מעט מתגייסת ואני לא יכולה להצטרף ללהקה כי אני לא בכושר בכלל. אני רוקדת בבית ואני רוקדת בברים/מועדונים ואני רוקדת כשאני שמחה או מתחנפת או במקלחת או לבד בבית.
וזה לא מספיק, כי בא לי גם לשיר, הרי אני תמיד שרתי וככה זוכרים אותי, זו ששרה בכל הטקסים בביה"ס ושחברות שלה היו מציירות אותה עם מיקרופון (אם מישהו מתעניין, היום הן מציירות אותי עם תחת עסיסי).
אבל בעצם... אני מבלה את רוב שעות היום שלי בכלל מול המראה והמצלמה, בא לי להצטלם, וגם בא לי לשחק (כל האקסים שלי יכולים להמליץ, הם אומרים שאני שקרנית טובה ושיש לי חוש משחק
) ולמרות כל המגרעות שלי יש דבר אחד שאני יודעת שאני יכולה לזקוף לזכותי:
תמיד הלכתי אחרי התשוקות שלי. השגתי את כל הדברים שבאמת היו חשובים לי. גם אם הייתי צריכה להפוך את העולם כדי שזה יקרה. גם כשהיה מדובר בתפקיד מסויים, בפנטזיה, במישהו שאני מעוניינת בו, במשהו ללבוש, בטיול מסובך...
12.03.2013 - המשך כתיבת הפוסט:
אז היו כבר שלוש חזרות למסיבת הסיום. אני מניחה שרציתי לכתוב גם על יום האישה כשהתחלתי את הפוסט הנ"ל, אז בסיום החזרות חבר שלי שלח לי הודעות מלחיצות והתקשר אליי בלי סוף, הוא אמר לי שקרה משהו ושהוא צריך אותי דחוף ואחרי שחיכיתי לו קצת הוא צץ עם זר ורדים קטן ויפה. כבר הפסקתי לספור את כל הפעמים שקיבלתי ורדים - ופרחים בכללי - מהבחור הזה. עזבו שאני הכי לא-אישה והכי לא יודעת מה לעשות עם פרחים. זה מרגש אותי כשאני מקבלת אותם כמובן אבל ברגע שאני מגיעה הבייתה אני תמיד נותנת אותם לאמא שלי ומבקשת ממנה לעשות עם זה משהו. בכל מקרה שמחתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
