Passion and dissorders

כשחושבים על זה, אני חייבת תודה ענקית ל-"ישראבלוג". אני כאן מגיל 12(!) ומעבר לעובדה שפרקתי כאן 90% מחיי ומעצביי, למדתי איך לכתוב ולהתבטא. זה תמיד היה לי קל יותר מדברים אחרים, ולרוב הייתי נוטה לשייך את זה לחלק הטיפולי שבעניין אבל אני חייבת להודות שאני באמת אוהבת את זה. אז בעוד שבועיים אני עושה את המבחן הדבילי הזה (בבקשה שאני לא עושה לעצמי ג'ינקס) ולפחות בחלק של החיבור אני דיי רגועה. נמאס לי לטחון את המוח ודווקא עכשיו, שבועיים לפני, אני בקושי לומדת או עושה חזרות. אני מרגישה דיי בטוחה במה שיש לי להציע ואני מאמינה שיצא מזה משהו טוב. חייב לצאת מזה משהו טוב ואני חושבת שדווקא לפני המבחן אני חייבת טו קאט סאם סלאק לפני שאתחרפן. לפחות אני מכירה את עצמי טוב, חוסך לי טיול להודו. מה גם ששמתי לב שאנשים הודים (או חצי, במקרה שלי) אף פעם לא חולמים על לנסוע להודו. מוזר.