אתה מתקשר אלי ממספר חסוי כבר יותר משנה. בהתחלה הייתי עונה, משחקת, אומרת "נו לילי, אני יודעת שאת מסתלבטת עלי" כדי לגרום לך לחשוב שאתה בכלל לא במחשבות שלי, שבחיים לא אדמיין שדווקא אתה תתקשר מחסוי בשביל לשמוע את הקול שלי, ושסביר להניח שהחברה הכי טובה שלי שיכורה איפשהו והחליטה להסתלבט עלי, להטריד אותי עם שיחות לא מזוהות.
ואתה מתקשר ולא אומר כלום. בוקר, צהריים, ערב, לילה, בוקר. 2 שיחות, 5 ו-20. אתה שותק ומקשיב לקול שלי ואף פעם לא ניתקת לי, תמיד המשכת להקשיב לי ולדוגמא אם הייתי בעבודה, הייתי מניחה את הטלפון עם שיחה פתוחה, מרוב יאוש כמובן, ממשיכה בשלי, ואתה אף פעם לא מנתק לי, מקשיב גם לשקט שלי.
הייתי רוצה לפגוש אותך, להגיד לך כמה זה מרגיש לי מוזר, כי אם אתה מי שאני חושבת שאתה, אז אתה פשוט מטורף. יש לך חברה מלא שנים, אתה עומד להתחתן איתה, ולי יש חבר הרבה זמן, והכי דפוק זה שלפני כל זה אתה היית רווק ואני הייתי הילדה הקטנה שהיית מתעלל בה. תמיד היית אומר לי שהלבוש שלי לא מספיק סקסי, המוסיקה שאני אוהבת זה של מפגרים ובכללי אני קטנה מדי בשביל להכיר להורים.
עכשיו אתה לא יכול בלי ה-"הלו" שלי, ולפני זה הייתי נושמת אותך. אם הייתי מספיק מוזרה באותה התקופה אולי גם הייתי מתקשרת אליך מחסוי בשביל לשמוע את הקול שלך בלילות שבהם היית אומר לי שאני יושבת בבית ואתה יוצא למועדונים. אין לי מושג מה אתה רוצה עכשיו ולמה אתה לא מוותר.
בזמן האחרון נהיית יותר אגרסיבי, פותח פרופילים פיקטיביים באינסטגרם ובפייסבוק ולא מפסיק לשלוח לי הודעות שאענה לך, מגיב לי ומטריד. אם הייתי יכולה לדבר איתך הייתי אומרת לך כמה שזה מטורף! אני לא מסתירה את העניין מחבר שלי, וזה דיי ברור שאני לא רוצה כל קשר איתך.
איפשהו זה כיף ומחמיא, לחטוא במחשבה שאתה יושב אי שם, מר חסוי, וחושב עלי במשך כל היום, פותח אימיילים ופרופילים מהתקווה שאולי שם כן אענה לך, כי לשיחות החסויות אני כבר מזמן לא עונה לפי ההנחייה שלו... אבל... תמיד תזכור שכל מה שנאמר לפני המילה "אבל" הוא חסר משמעות, ושמה שבאמת הייתי רוצה שתעשה זה שתפסיק.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
