29/12/15 - 31/12/15 - חלק א'
אז הייתי בחופשה במשך שבוע בעיר הכי יקרה בעולם עם האדם הכי יקר לי בעולם. הטיסה לשם היתה אחד הלילות שבהחלט הייתי רוצה למחוק מהזיכרון, גיליתי שיש לי פחד טיסות, הגוף שלי קיבל טראומה וחוויתי כאבי מחזור במשך כל הארבע שעות האלה. שלבו את זה עם קיבה ריקה וחוסר תאבון, ואולי גם איזה כאב ראש קטן = סיוט של כל גבר. אבל הגבר שלי עבר את זה בשלום, שמר עלי ועזר לי ודאג לי כמו בכל השבוע שהיינו שם. חייבת לציין לעצמי שלמרות כל הקשיים ביום-יום עם הלימודים, העבודות, הימים הארוכים, הוא עדיין גורם לי להרגיש נסיכה, ובטיול הזה הרגשתי מלכה! אם זה אפשרי אז האהבה שלי אליו גדלה יותר.
איך שהגענו לשם הבנתי מה זה העם הרוסי האמיתי. חווינו את ה-Check out הכי ארוך שהיה אי-פעם, שעה וארבעים דקות של סבל, ואז כשהגעתי סוף-סוף לפקידה שאמורה להושיע אותי, ישבה שם איזו סתומה שלא יודעת אנגלית, לא היתה מוכנה שחבר שלי יתרגם לה וחשבה שאם תצעק עלי אני אבין את השפה שלה יותר. פאקינג שדה תעופה שאף פקיד בו לא דובר אנגלית... משם אסף אותנו נהג ישירות לדירה, הנסיעה היתה משהו כמו שעתיים והוא הוסיף לנו עוד 100 רובל על העיכוב אבל העיקר שהגענו, בעצם, העיקר שהוא חיכה (לכו תדעו, רוסים)... משהו מגניב ואולי קצת עצוב שם זה שאור השמש יוצא בסביבות 8:30 בבוקר ומחשיך ב-16:00, אז ראינו אנשים שכבר יוצאים לעבודה בסביבות 07:00 וחשבנו כמה הם מסכנים שהם יוצאים בחושך וחוזרים בחושך. אחרי שהתמקמנו בדירה יצאנו לחפש אוכל ולאחר מאמצים רבים וקצת שוק מהקור שעוטף את מוסקבה מצאנו פיצה האט. אכלתי את הפיצה פפרוני הכי טעימה שאכלתי בחיי (והראשונה, ואולי בכלל הפיצה הכי טעימה שאכלתי בכללי) והעודף מהשטר האדום שלנו היה כל הקופה שלהם אז המנהל היה צריך ללכת לפרוט בבנק. הצחיק אותנו כמה זול שם אבל כשחושבים על זה - עצוב שבשאר המדינות האוכל כל-כך זול ואנחנו רגילים לשלם מחירים מופקעים, אפילו במקומות של אוכל מהיר. אחרי שנ"צ טובה במיוחד נסענו לראות את הכיכר האדומה, הקרמלין וכל השיט הזה. מקומות מדהימים ביופיים, והתפלאתי כל פעם מחדש במשך השבוע הזה מכמות הקישוטים על כל פאקינג עץ, היולצ'קות (עצי אשוח) הענקיות בכל פינת רחוב, ובכלל על אווירת חג מדהימה שהמדינה יצרה בכל פינה בעיר. הלכנו כ"כ הרבה באותו יום שכאב לי כל שריר בגוף. אחרי שאכלנו ארוחת ערב במסעדה ("הארץ שלא קיימת" - דווקא היתה מגניבה למרות שהשירות היה חרא ושגיליתי שבכל מקום חוץ מבישראל - מחייבים גם על קטשופ ומיונז) פגשנו חבר של חבר שלי שעבר ללמוד ולגור שם. הוא לקח אותנו להליכה ארוכה ורצחנית ברחוב ארבט ובסוף הגענו לבר "שישאס" של נרגילות. מצחיק שברחנו מהארץ והגענו לבר נרגילות בחו"ל, אבל מצד שני אסור לעשן שם גם בברים וגם ברחוב ובעצם מותר רק בבית, ורק אם אתה הבעלים שלו (בדירה שלנו היה אסור לעשן וכל הזמן היינו צריכים לצאת החוצה לקור!) אז נרגילה היה נשמע אחלה באותו הרגע. היה שם ליין כזה שאתה מזמין כוס אחת ומקבל 3 חינם בבת אחת, והיינו חמישה אנשים אז אתם יכולים לדמיין איך השולחן שלנו נראה. היה ממש מגניב וכיף למרות שהמוסיקה שלהם ישנה, רקדתי כמו משוגעת והרגשתי בעננים. חבר שלי נגנב עלי ואמר שהוא לא ידע שאני יודעת לרקוד ככה. אמרתי לו שזה כי תמיד הוא רוקד איתי רק כשהוא מסטול ולא באמת רואה מה אני עושה... מלא בנים ביקשו להצטלם איתי כשגילו שאני מישראל ומלא בנות הסתכלו על חבר שלי קצת יותר מדי כי נראנו להם ממש עשירים וזרים וזה הדליק אותן/ם כנראה.
יום למחרת עשינו קניות בסופר והמוכרות שם גם כן פתחו עיניים על הארנקים שלנו. קנינו מלא שטויות וסה"כ קנייה כמו חצי משכורת שלהם. נסענו ל-Vedenha Park (מגרש ההחלקה על הקרח הכי גדול בעולם). פגשנו שם את בן דוד של חבר שלי שהוא כמו אח בשבילו (גדלו יחד בבלרוס) והוא טייל איתנו ועם הזוג מקומיים שגם הצטרפו לחבורה שלנו יחד עם הזוג מהארץ שנסע איתנו. היה שם קר בטירוף עם כל הקרח אז אחרי כמה טיולים ותמונות ישבנו במסעדה - אני, חבר שלי ובן דוד שלו - השאר המשיכו לטייל. כשחזרנו לדירה החבר'ה יצאו לבר ואני וחבר שלי נשארנו בדירה, אכלנו ארוחת ערב שהוא הכין, שתינו יין ועשינו אמבטיה חמה והיה שווה במיוחד.
ב-31/12 חפרתי לחבר שלי שחייב לעשות קצת שופינג אז בן דוד שלו לקח אותנו ל-יורופבסקייה, קניון "אירופה". מה אני אגיד לכם... הלוואי שהיה לנו קניונים כאלה... מותגים אמיתיים ולא הקקה שיש בארץ, אצלם ZARA ו-PULL נחשב שוק... 10 קומות מפוארות וענקיות, מקושטות כמובן(!), מלא חנויות ומלא מסעדות ופאקינג חנייה בקומה האחרונה כמו ב-"מהיר ועצבני" (כי מתחת לאדמה יש את המטרו המדהים). קניתי מכופתרת, כפפות עור וטבעת בסוורובסקי (יותר מהממת מכל הטבעות שראיתי באותו הלילה בפייסבוק, כשחצי מהגברים הציעו נישואים לכבוד השנה החדשה). אחרי שעייפתי אותם בכל החנויות הלכנו לאכול במסעדה בקומה האחרונה (תארו לכם את הנוף), מסעדת Goodman שנחשבת גורמה, עם מלצרים מבוגרים בחליפות כמו בסרטים... אכלנו ושתינו שם כמו מטורפים ויצא לנו פחות מ-200 שקל. הזוי. המלצר היה ממש סנוב אלינו ואחרי שראה את הטיפ רץ להגיד לנו תודה ושנה טובה. חבר שלי אמר שבדיוק ככה תיארו לו את הרוסים של רוסיה... "אצלם צריך להביא טיפ בהתחלה כדי שידעו לזייף לך חיוך במהלך הערב". כשחזרנו הביתה להתארגן, חבר שלי ישב עם השאר לשתות ולהכין ארוחה לקראת הערב של השנה החדשה, אני פרשתי לנוח קצת. איך שהתעוררתי ראיתי שולחן ענק ומלא באוכל בסלון. אז נסענו לכיכר האדומה לקראת חצות ועלינו על גשר ענקי. היו עליו עוד אלפי אנשים ומתחת - נהר קפוא, באמצע עמדה יאכטה ענקית שאנשים השכירו ועשו שם מסיבה של השנה החדשה וזה היה נראה כ"כ יפה איך שהיא מפליגה והקרח נשבר מאחוריה. זה היה היום הכי קפוא בחיים שלי, הקור שם שונה מהקור בארץ, הוא עומד והוא עולה מהרצפה. המעיל שלי היה טוב אבל הרגליים שלי כמעט נשרו וכאבו לי הציפורניים ברגליים ובידיים מרוב שהיה קר. בחצות פתחנו שמפניה והצטלמנו והתנשקנו ולכמה רגעים היה הכי כיף בעולם ושכחנו מכל הקור הזה. ביקשתי ממנו שיבטיח לי שנהיה השנה הזאת ביחד ושהיא תהיה מדהימה. אחרי קצת צחוקים והסתלבטויות ומכות - הוא הבטיח. המחשבה על זה והזיכרון גורמים לי לחייך ולגחך, אני חולה עליו. אחרי שראינו הרבה זיקוקים חזרנו הביתה לאכול ולשתות. נראה לי שנרדמנו אולי ב-6 או 7 בבוקר והיינו שפוכים. היה כיף להתחיל ככה שנה חדשה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
