אמרו לי שלספר למישהו אחר את הרגשות שלך או מה שעבר עליך, זה כמו להשתין לו באוזן.
הרי, זה לא נוגע אליו, הוא לא באמת מתעניין בזה, גם לו יש רגשות ושיט שעובר עליו, וכל אחד חושב שהחרא שלו הכי מסריח שהוא מכיר.
אז הוא יקבל את כל השתן שלך לאוזן, ואז הוא יגיד לך שגם לו זה פעם קרה, ואז ישתין לך באוזן בחזרה, וזה כמו לופ של שתן שלא נגמר.
בסוף, שניכם מרגישים טוב. אבל זה רק כי השתנתם הכל מהמערכת. ואתם מתחבקים כדי שהשני ירגיש שהוא עזר לכם.
אנחנו לא רוצים להשתין לאחרים באוזן, ובטח שלא את ההיפך...
אנחנו בעצם רוצים להרגיש שמבינים אותנו בלי העול של להוציא החוצה את כל הגועל שיש בפנים...
אני רוצה שמישהו יסתכל עליי ויגיד לי: "יש לך שלפוחית מלאה אה? בא לך להתפוצץ וכל השירותים הציבוריים האלה מסריחים..."
וכמעט לכל אחד יש את השירותים הפרטיים שלו... אבל זה לא מחייב שתרגיש בנוח להשתין שם.
ומצד שני, יש אנשים שמאמינים שלהשתין באוזן של מישהו זה עוזר, כי אמרת את זה, זה יצא וזה הזכיר למישהו את כל השתן שהצטבר אצלו.
בעצם, אתה מעביר את זה למישהו אחר...
אולי זו הדרך היחידה להיפטר מזה.
מבטיחה שאני אף פעם לא משתמשת במילה "שתן" בחיי היום-יום, זה פשוט יצא לי.
גולדן שוואר נעימה לכולם.