2/11/15
מתישהו באמצע הלילה.
"הלוואי שהייתי יכולה לתאר מה אני מרגישה עכשיו. שאין אף אחד בעולם הזה שאוהב אותי ב-100% ושאני עדיפות ראשונה אצלו. אף אחד לא מסתובב בחנויות וחושב מה אני אוהב, לאף אחד לא אכפת מה אני אלמד ואם אני אעשה משהו עם החיים שלי ובא לי להפסיק לחיות. מה הטעם שאני מנסה כ"כ לבנות את עצמי אם לאף אחד לא אכפת ואין לי אפילו סיבה לקום בבוקר? בשביל מה? בשביל להרגיש בודדה? כל יום אני מרגישה שאני נהיית יותר ויותר עצובה והאנשים שבחרתי שיהיו סביבי - החבר שלי והחברות שלי - כולם עסוקים בדברים יותר חשובים ממני ואני בכלל לא יכולה להיפתח אליהם ולספר להם דברים כי אני רגילה שיותר שופטים אותי מאשר מחבקים אותי.
אני לא מבינה מה הטעם לקרוא לאדם החבר הכי טוב שלך אם זה בכלל לא החבר הכי טוב אלא היחיד ששרד איתך, ואני לא מבינה למה שמישהו יגיד לי שהוא אוהב אותי אם הוא חושב פעמיים לפני שהוא אומר לי שהוא יאהב אותי כל החיים ואם הוא בכלל לא מדמיין עתיד איתי. הרי זו לא המטרה בלהגיד למישהו שאתה אוהב אותו? לרצות להיו איתו כל הזמן ולאהוב בו הכל? לא חייב תמיד להראות אהבה ולא חייב כל הזמן להיות ביחד אבל תמיד צריך להשקיע ולתת לאדם השני תחושה של עוד, זה הכי כיף בעולם לשכב עם האדם שאתה אוהב ובשיא האופוריה לדמיין את שניכם שוכבים ככה כל החיים ונהנים. ותמיד אני מנסה להיות הכי טובה והכי יפה כי זה באופי שלי, אבל נמאס לי שכל החברים שהיו לי היו מתלהבים מזה שאני הכי סקסית והכי יפה ושוכחים את כל השאר, ורק כשזה היה נגמר הם היו נזכרים שאני גם מתוקה, שמחה, דואגת ומכבדת. תמיד רק אחרי שאני מוותרת על מישהו אז הוא נזכר בי. תמיד הייתי מוצאת אהבה במקום אחר ורק אז אנשים היו קולטים את הטעות. אני לא מבינה מה כ"כ מפחיד בזה שיש לך משהו טוב בידיים, מה הבעיה לשמור אותו ולגרום לו לגדול ולהיות הכי טוב שיש? להיות משהו שכולם יקנאו בו... למה תמיד מתלהבים בהתחלה ואז חושבים שגם ככה את אוהבת אותם אז הם יכוולים לא להשקיע במראה, במתנות, בדיבור נעים או בלהיות ג'נטלמן?
נמאס לי שתמיד אני כזאת סגורה ואנשים מתלוננים ומנסים שאני אפתח אליהם, וברגע שאני מתחילה באמת להתאהב ולחשוב על עתיד או מנסה להתחבר ולהרגיש בבית אז פתאום הכל מתהפך עלי, מה אני אמורה להיות קרה לנצח? כל הזמן ציפיתי לפגוש מישה שימיס אותי, ובמקם זה אני מרגישה שרק מעמיסים אותי, מרגישה כאילו אני צריכה להיות יפה ולשתוק, להסכים בדעה של אחרים ואם אני מנסה להסביר את שלי אז אני עקשנית או טיפשה... אני מרגישה כאילו מחליטים בשבילי ואם אני מראה רצון לאהבה אז במקום לטפח אותו ולשמור על החיוך שלי, כל הזמן אני מקבלת כאפות. שונאת שאנשים חושבים שאני טיפשה, כי אני משקיעה במראה החיצוני וכי אני קצת ילדותית... הם הכי צריכים להעריך את זה בעולם שאין לי כתף תומכת ומישהו לצדי, ושיכול להיות שאין לי אוכל בבית או הורים ששם בשביל לגבות אותי, ואני עדיין תמיד יפה עם חיוך מפגר של ילדה על הפנים."
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
