בחו"ל בחצות אנשים ישירו ברחובות, ישבו סביב המשפחה והחברים, בערים כל הרחובות יהיו מקושטים ונוצצים ושידורים חיים בכל ערוץ בטלוויזיה של מסיבות, אנשים מתנשקים וצוחקים... ורק בישראל תראו שתי פרחות יושבות על ספסל ואחת תגיד לשנייה: "00:00! מישהו חושב עליי"!
אז עוד כמה שעות נגמרת לה שנת 2012.
למען האמת אני חיה לפי הלוח הלועזי כמו רוב האנשים במדינה הזו, ולא שזה נחשב אצלי כ-"יום חג" אבל אני בהחלט חגגתי אותו בשנים האחרונות. היום זה לא כ"כ משנה לי כי אני חוגגת יותר מדי במהלך השנה ואני לא צריכה סיבה למסיבה כדי לשתות ולהינות, למרות שאני בטוחה שחבר שלי מתכנן איזה משהו אינטימי וכייפי ביותר לשנינו כי הוא זרק מילה או שתיים על איזו הפתעה. הוא גם קנה לי מתנה מאילת שזה מתאים בול כי נהוג להביא מתנות... ולמה רק עכשיו עלתה לי המחשבה לראש ש-פאק! לא קניתי לו כלום!
השנה הזו הייתה קטלנית ואני מפחדת לכתוב "מלאת סטלות" כי אני בטוחה ב-99% שזה בדיוק מה שכתבתי בפוסט של סוף שנת 2011. אז נהניתי המון עם החברות שלי, גיליתי את עצמי המון ועברתי מלא שינויים...
אהבה ראשונה, הגשמת פנטזיות למינהן, המון-המון-המון חיזורים אחריי ואפילו יותר מבשנה הקודמת (כי אני זוכרת שגם על זה כתבתי בשנה שעברה), עשיתי את הבגרויות שהיו לי במהלך השנה הזו בהצלחה ואני מאוד גאה בעצמי, הייתי במלכת היופי של אשדוד והסביבה, הופעתי בעיתונים והיו לי צילומים ועבדתי בתצוגות אופנה והייתי מאוד בולטת בהכל (בקיצור - הגשמתי הרבה חלומות שלי), הצלחתי לשיר מול אנשים (אמנם זה רק קריוקי ורק בגלל שכולם היו מסטולים ולא ציפיתי שיזכרו, אבל לאט לאט הפחד הזה עובר לי אני מאמינה...), התחברתי יותר לכיתה שלי (למרות שזה מאוד קשה לי), ואפילו נהיה לי חבר "רציני" - החבר הרציני האחרון שהיה לי, היה לפני שנתיים וזה מי שאני חברה שלו עכשיו (גורל? אולי).
לא עולים לי עכשיו הרבה דברים שעשיתי במהלך השנה הזו אז אני מניחה שכתבתי את העיקריים.
אני מאחלת לעצמי שהשנה הבאה תהיה אפילו יותר טובה מקודמתה או לפחות טובה באותה המידה! אני מאחלת לעצמי גם להשתפר במלא דברים שלא הצלחתי בהם בשנה שעברה (אני יודעת בדיוק מה הם) וכמובן בריאות, אהבה, שליטה עצמית, סיום הבגרויות בהצלחה... והדבר אולי הכי משמעותי שיקרה לי השנה הזו - סיום תיכון וגיוס לצבא! אז אני מאחלת לעצמי שהגיוס שלי יהיה לתפקיד שאהיה גאה בו בכל נשמתי ושהוא ימלא אותי בדיוק כמו שאני מקווה.
"הילחם או ברח" - מנגנון הישרדותי אבולוציוני שמכין את האדם או החיה להתמודד פיסית עם איום או סכנה מיידית.
נקרא לעתים "הילחם, ברח או קפא" כי ישנם אלו שפשוט קופאים, כמו המטומטמים האלה בסרטים שרואים מכונית שנוסעת היישר אליהם ובמקום לקפוץ הצדה הם נשארים במקום? אלו.
ואני? לאיזה סוג אני שייכת? אני מתלבטת בין הבורחים לקופאים. אני הרבה פעמים בורחת ולעתים קופאת. אולי אני בכלל שייכת לקופים?
שלא תבינו לא נכון, אני הרבה נלחמת... אבל זה בעיקר מול עצמי. זה בסדר, זה בטבע שלנו, "אבולוציוני"!
נראה לי שככל שהטכנולוגיה מתפתחת בני האדם מפתחים יותר מנגנונים נגד הרגש.
למה אני נלחמת עם עצמי? סביר להניח שבדיוק מאותה הסיבה שכדי לעשות שופינג אני מפנה לעצמי יום שלם - אני טיפוס מתלבט. אני מתלבטת הרבה, אני תמיד מודדת את כל החנות וב-99% מהמקרים קונה את הדבר הראשון שאהבתי. לא שזה מתוכנן, זה פשוט יוצא ככה שאפילו כשאני מוצאת מה שאני מחפשת ואוהבת אני עדיין חייבת לבדוק את כל השאר ולבדוק איך אני עם כל השאר כדי לדעת שהבחירה הראשונית היא הטובה ביותר.
ואני תמיד משאירה לעצמי מקום להתלבט.
כתוצאה מכך אני נלחמת עם עצמי הרבה לפני שאני מחליטה שאני שלמה עם עצמי על משהו, מישהו?
אני עושה מלא מבחנים לסביבה שלי כדי ללמוד איך להתנהג אליה...
אבל כשאני איתו, אני כאילו לא צריכה להסתגל לשום דבר חדש, אני אני.
אני משקשקת מפחד. "תקופת מבחנים" זו תקופה שאף פעם לא הלחיצה אותי, המבחנים בביה"ס קטנים עליי ואפילו עכשיו - בכיתה יב' - כשאני נכנסת לתקופת בגרויות החורף, אני לא מפחדת כמו שאני פחדתי (וממשיכה לפחד) במשך השבוע האחרון. שבוע שלם של מבחנים אבל מסוג אחר לגמרי - מבחנים של החיים. הכל החל מלהיפגש עם מישהו כדי להסביר לו למה גמרתי את העניינים בנינו ולהיות מסוגלת לא לנשק אותו ובו זמנית לא לשבור לו את הלב ולספר לו על החבר החדש שלי. זה ממשיך במבחן של האם אני מסוגלת לשתוק על הקשר עם 24 ולא לזרוק מדי פעם יציאות עליו בפני אנשים שמכירים אותו (מי יודע, אם פתאום יסתבר שהם יותר נבונים ממה שאני חושבת אז דפקתי את שנינו). עוד מבחן היה לגמור סופית עם הבחור שאני אוהבת. זאת בעצם לא בעיה, הבעיה היא לא לענות להודעות שובות הלב שלו למרות שהלב שלי מתרסק כשאני נזכרת בהן... ובדיוק בזמן שהוא שולח את ההודעות האלה ואני יודעת שהוא נמצא בבית (ולא בצבא) אז חבר שלי נסע לאילת, והימים הבאים שהוא באילת יהיו המבחן הכי גדול שלי כנראה - אם אני אצליח לדחות יצרים ולא להיפגש עם מי שאני אוהבת (Light) וכמובן לא לבגוד כפי שמצופה ממני לעשות. בזמן כתיבת הפוסט הזה 24 התקשר אליי ב-"ענייני עבודה" ושמעתי על הקול שלו שהוא מתגעגע ורוצה לראות אותי... אז מבחן נוסף הוא אם כאילו "לוותר" על ענייני עבודה כדי להימנע ממפגש שעלול לגרור אותי למשהו אחר או פשוט להתמודד עם המציאות וללמוד לשלוט במצבים כאלה. אוף, למה הוא היה חייב לנסוע לאילת ולהשאיר אותי כאן עם כל המבחנים האלה? אף אחד לא מבין שהדרך הכי טובה לגרום לי להפסיק היא פשוט להיות איתי כל הזמן עד שאתרגל? סתם, אני יודעת שהכל עניין של שליטה עצמית. מודעות. אני יכולה לעשות את זה.
אני קשה. קשה לי לקבל ביקורת וקשה לי שלא להיעלב ממנה ובעיקר קשה לי עם המחשבה שאני לא טובה מספיק. התגובה הראשונית שלי? לחתוך, לברוח, להיפרד, לא-לדבר-על-זה, למחוק.
"אגו", תמיד אמרו לי, "תפסיקי עם האגו הזה, מה את ילדה קטנה"? גם הוא אמר לי את זה אתמול, ה-"חבר" שלי.
הבעיה שלי היא שאני שמה לב לכל פרט קטן. אני יכולה ללכת ברחוב העיקרי בעיר ולזכור מה אדם לבש ו/או עשה, כל דבר חריג ויוצא דופן, אני אחת שמתמקדת בפרטים הכי קטנים ומייחסת חשיבות לדקויות. ואתמול האגו שלי נפגע קשות בגלל הדקויות, ולא אכפת לי לכתוב על זה...
לדעתי אגו זה דבר שכל אדם צריך לטפח לעצמו. כל בן אדם עם אגו מעריך את עצמו וסומך על עצמו ואין בזה רע, זה רק מוסיף למטרה הראשונית שלי כשזה נוגע לעניינים שבלב - ככה אף אחד לא יפגע בי.
אמרתי לו שאני יודעת שהוא לא סומך עליי ושאני גם לא מצפה ממנו לסמוך, הוא הגבר היחיד שיודע שבגדתי באנשים על ימין ועל שמאל ושיצאתי עם כמה במקביל בלי לספר להם אחד על השני, ולא שכחתי לומר לו שהוא היחיד שיודע על זה רק בגלל שהוא היחיד שלא אעז לעשות לו דבר כזה, או לפחות לא רוצה להיות מסוגלת לעשות לו דבר כזה.
הוא היה מופתע ושמעתי את החיוך שלו דרך הטלפון.
הוא רוצה לחנך אותי, הוא אמר שהוא ילמד אותי שלא מוותרים כשקשה, שזה חלק מ-"מערכת יחסים". והלב שלי מתרסק, אני בולעת רוק רק מהמחשבה על להילחם על מישהו.
אני חוסכת מהלב שלי כל פגע, אפילו הקטן ביותר, אבל זה רק בגלל שאני יודעת מה זאת מלחמה ומי שנלחם באמת חוזר עם כוויות ופציעות. אני חוסכת כוויות ופציעות...
הוא קורא לי פחדנית ואני לא, אני פשוט קשה וקשה לי עם עצמי, ובטח גם לו קשה, אבל הוא אף פעם לא מוותר עליי...
סיימתי את העניינים עם Light. לא יודעת אם לכתוב "סופית" כיוון שזה נכתב כ"כ הרבה פעמים בעבר (הרבה רצון, אמונה פחות) וכצפוי תמיד היינו רצים בחזרה אחד לזרועות השנייה. עשיתי את זה בצורה הכי מגעילה והכי קלה - פשוט הפסקתי לדבר איתו, בבת אחת - מסננת הודעות ושיחות. בד"כ כשאני "חותכת" ממישהו אני אומרת את זה, בד"כ גם בפנים ותמיד נותנת סיבה (אפילו אם שקרית) ופה זה לא קרה. האמת היא שאני אפילו לא מרגישה רע עם עצמי כי אני ו-Light זה משהו מיוחד, לטוב אבל בעיקר לרע, ולצאת מהסיפור איתו זה כמו גמילה, צריך לעשות את זה מהר ובבת אחת כשאת פיכחת לגמרי. סיימתי את העניינים גם עם הברמן הדביקי שלי שאני חולה עליו מאוד. למרות שהוא כזה חכם ובוגר ושממש כיף לנו ביחד, יש מישהו אחד שתקוע לי בראש והחלטתי שהגיע הזמן להפסיק לרקוד על כמה חתונות, בנוסף לעובדה שהברמן כזה מדהים ובכלל לא מגיעה לו מישהי מתוסבכת כמוני... בכלל, בשבוע האחרון הארגנטינאי שפעם יצאתי איתו (ושבימים אלו טוען שהיינו ביחד) מנסה לכבוש את הלב שלי מחדש אבל ללא הצלחה. אז אתמול-שלשום יצאתי עם אקס2010 (זה שכשאני חושבת עליו אני שופכת קטשופ לתוך כוס וקולה על השניצל) אחרי שסיים לעבוד... ישנתי אצלו והיה מצחיק וכיף ברמות, אין מה לעשות ואני לא יכולה להכחיש - אנחנו מתאימים בול ולא משנה כמה אני אנסה להמנע מזה - אני חולה עליו! בבוקר הוא הכין לי ארוחת בוקר ונשארתי אצלו עד אחרי ארוחת צהריים טעימה להפליא שהזמנו מאיפשהו. היה איזה קטע כשהוא הכין את ארוחת הבוקר, הוא היה במטבח ואני הייתי במיטה, מרוכזת במוסיקה מהמחשב ושרה לי כשפתאום הוא בא ואומר לי, "מאמי, מה התאריך היום?" הזנב שלי התחיל לקשקש והעיניים נצצו, התלהבתי (הכלבלב, כמובן) ועניתי "היום ה-20, למה?" וכבר ציפיתי להצעת חברות אולד-סקול שכזאת עם פרפרים באוויר ודילוגים בשדות עד שהוא אמר "סתם כי יש פה קוטג' והוא בול עד ל-20 לחודש, מה את אומרת, נאכל?" צחקתי על עצמי בלב, אבל כשהוא ליווה אותי הבייתה הוא הודיע לי שאני בתוך מערכת יחסים, שאני חברה שלו ושייכת לו. סוף-סוף, חשבתי לעצמי. עכשיו רק נשאר לי... להחזיק?
יצאתי עם Light לראשונה ואפילו התנשקנו באותו היום, לפני שנתיים, אך ורק כי חשבתי על אקס2010 וניסיתי לשכוח אותו. זה היה שבועיים אחרי שאני ואקס2010 נפרדנו ועדיין כאב לי. עדיין היו לי פוסטי-פריקה בבלוג והאמנתי שאני אוהבת אותו. נזכרתי שכשנפרדתי ממנו כתבתי ששברתי לעצמי את הלב. מכל הגברים שאי-פעם הכרתי ויצאתי איתם, כשחושבים על זה - מבחינת התאמה, אקס2010 מתעלה על כולם... אנחנו הכי מתאימים, כמו כפפה ליד. ואיכשהו אני לא מסוגלת למשוך את זה איתו. אני מפחדת שזה יהיה כמו פעם, כשהיינו ביחד... בתכלס הוא מערכת היחסים הכי רצינית שהייתה לי ולא אכפת לי ש-"היינו ילדים", אבל יש לו רגעים של טירוף שמצד אחד אני אוהבת ומצד שני זה מה ששבר אותי בפעם הקודמת וגרם לי להתרחק. אולי אני גם יודעת בוודאות שאם אני אהיה איתו, זה ימשך להרבה זמן, מי יודע כמה, אולי אני בכלל אוהב אותו עד השמיים ובחזרה... ואז אני אעשה טעות כי זה צפוי. אני יודעת, זה נורא אבל זאת האמת. וגם יש את Light, שהוא האהבה הראשונה שלי, ושהוא השכיח ממני את אקס2010. כל שאר הבנים ממש לא רלוונטיים... אולי הברמן? אבל... לא יודעת. בקיצור, אין יותר מושלם בשבילי מאקס2010. אולי אני מרגישה אליו קצת הרבה... אבל אני לא מסוגלת. איתו זה כ"כ אמיתי... כבר שכחתי איך...
עוברים עליי ימים מתסכלים כאלה... מזג האוויר עושה את שלו כמובן ואני רק מתפללת שהשמש תחזור ושאוכל ללכת אל הים. יש קצת שמש אבל היא שקרית - עדיין קר, כאילו החליפו את השמש בסתם נורה, אין לך מושג מה ללבוש במהלך כל היום ובלילה קר רצח.
בחודש שעבר כתבתי רק שני פוסטים - אני יודעת שזה מפתיע, וכצפוי יש הרבה מה לספר. חודש נובמבר בכללי היה עמוס ומלא בהתרחשויות.
בדיוק לפני חודש, ב-1 בנובמבר, טסתי לפולין לשבוע, ועוד לפני שהספקנו לחזור לשגרה התחיל מבצע "עמוד ענן" שנמשך שמונה ימים... אתם יכולים לתאר לעצמכם איזו חזרה לשגרה קשה הייתה לעצלנית שכמותי.
בחיי האהבה, נפרדתי מ-24 כשחזרתי לארץ וזה היה דיי קשה לו. למרות שהשתדלתי שזה יהיה קליל (בהודעה) הוא התעצבן והתהפך עליי בטלפון ואני יכולה להבין אותו, הוא נפגע כי הוא לקח אותי ברצינות. הוא כתב עליי ודיבר עליי ופרסם שיר או שניים עצובים בפייסבוק אבל יותר את השירים "שלנו", אני עדיין קוראת אותו ושומעת אותו אבל לא משקיעה בזה כמו פעם ומשתדלת שלא לשמור איתו על קשר כי אני יודעת שזה יטעה אותו.
גם מ-אקס2010 חתכתי, היו לנו בזמן האחרון ריבים ענקיים והבנתי שהוא לא באמת השתנה ולמרות שעברו שנתיים הוא עדיין מטורף. האמת היא שהוא צדק בקטעי הקנאה שלו כי הוא היחיד שיודע שאני מסוגלת לצאת עם כמה בנים במקביל עד שאחליט את מי מהם אני רוצה ושאני משקרת לכולם (כי בתכלס, אף אחד לא ירצה לשמוע שמתלבטים בינו לבין אנשים אחרים...) וגם ככה המחשבה עליי עם מישהו אחר משגעת לו את המוח.
נשארתי עם הברמן שממש כיף לי איתו אבל לא נראה לי שזה יהפוך לרציני. בתכלס? אני מתרחקת מכל מי שכן יצא לי איתו משהו אמיתי ומשאירה רק את אלו שאני יודעת שאין לנו שום סיכוי. אני עדיין לא יודעת את זה לגבי הברמן, אבל לכו תדעו אולי זה יהיה נכון לגביו.
גם Light עדיין בתמונה אבל לא ראיתי אותו מלא זמן. נפגשתי איתו בחודש שעבר והבאתי לו גם את המתנות אבל הוא מלא זמן לא היה בבית, והשבוע הוא חזר אבל המצאתי לו תירוצים כדי להיפגש עם הברמן (פעם ראשונה בחיים שאני מבריזה לו לטובת מישהו אחר) ובכלל הפסקתי להתעניין... קשה לי לסיים את זה איתו למרות שאני רוצה, כי אני תמיד אוהב אותו ואני אוכל את הלב אם הוא יהיה (יחבק, ינשק, ישכב, ירגיש, יאהב, יריב - הכל!) עם מישהי אחרת.
הייתה סוג של נפילה שכזו עם מוסכניקלייט, שאחרי מלא-מלא זמן שלא היה בנינו כלום וסתם היינו נפגשים כדי להעביר את השעמום (מבחינתי לפחות) אז היה יום אחד שהוא ממש חפר לי כדי שאפגש איתו, ואחרי לילה מצחיק ברמות נשארנו לבד ב-5 בבוקר בערך והתנשקנו. עצרתי אותו וזה הוביל לוויכוח מטומטם כי הוא אמר שאני רוצה אותו וסתם מביאה תירוצים. יצא שהוא ישב שעתיים ו-40 דקות מתחת לבית שלי ולא הלך למרות שניסיתי לשכנע אותו והלכתי הביתה. בסוף ירדתי למטה ושכנעתי אותו ללכת בטענה שאני אדבר איתו בערב. כמובן ששיקרתי לו, העיקר שילך הביתה, ועכשיו הוא חופר למרות שהוא יודע שאין סיכוי ועושה סטטוסים עצובים בכוונה כדי לרגש אותי או משהו...
לשם שינוי אני יוצאת עכשיו רק עם הברמן ולא עם עוד אף אחד אחר. יש את Light אבל אני כ"כ רגילה שהוא שם שקשה לי להחשיב אותו בתור "עוד אחד שאני יוצאת איתו", אותו אני אוהבת וגם ככה לא ראיתי אותו מלא זמן ואני מתכוונת לסיים את זה. פשוט אחרי שנתיים... אין לי מושג איך, איפה להתחיל ומה להגיד בכלל...
מה שכן תמיד בתקופה הזו של השנה, או שבעצם בכל תקופה של השנה - בא לי כלב ברמות. נזכרתי בג'סיקה, החמודה שהומלטה בדיוק אצלי בבית וגדלה פה כמה שנים עד שאמא שלי מסרה אותה. ג'וני דפ אמר פעם שהיצורים היחידים שמסוגלים לתת אהבה טהורה הם כלבים ותינוקות. תינוק זה לא ממש בתכנונים שלי אבל כלב יכול להיות נהדר... כלב לא שופט אותך ותמיד ישאר לך נאמן (ואולי הוא גם יכול ללמד אותי דבר או שניים)...
שיהיה לנו חודש נפלא כמה שיותר, החודש האחרון לשנת 2012 מתחיל מ-עכ-שיו!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
