כינוי:
xMMx בת: 29 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2017
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 12/2017
לא יודעת אם יש טעם לפרסם פה
אחרי שכבר עשיתי גיבוי לבלוג שלי... אבל לא מזמן זה הכה בי. ב-29.12.2017, בדיוק לפני סגירת האתר, הבלוג שלי "יחגוג" יום הולדת עשר. עשר שנים שאני פורקת כאן, כותבת כאן, חולה ומבריאה כאן, מתאהבת ונשברת כאן, צוחקת ובוכה כאן. זה פשוט לא מתעכל. אני רוצה המלצות למקום חדש, ורצוי שיהיה כמה שיותר מזמין ודומה, ופחות פומבי... אבל קשה לי להתנתק, לא בא לי לפתוח עוד פעם את הלב ככה... אני בת 23, אני מכירה את ישראבלוג מאז שאני בת 13. לא פעם הקדשתי לאתר הזה פוסט... ואני מאמינה שאת הפוסט בבלוג החדש שיהיה לי אקדיש לישראבלוג... ובינתיים, נכנסת כל יום כדי לראות עוד קמצוץ אחרון מפה...
אשמח להמלצות... או שלא.
| |
לא יודעת איך להגיב
יהיה קשה להסתגל למקום אחר. אני כאן מאז שהייתי בכיתה ז', שזה כמעט 11 שנים... תמיד רציתי יומן כשהייתי קטנה, ולרוב גם ניהלתי כזה... אבל היד שלי הייתה כואבת מהכתיבה עוד הרבה לפני שסיימתי לכתוב כל מה שהיה לי בראש. וכאן, הייתי מעבירה ימים ולילות שלמים, שופכת את לבי על דף דמיוני, כמובן, אל קוראים דמיוניים שהיו מבינים בדיוק מה שאני מרגישה. כשאני כותבת כאן, אני עדיין הילדה בכיתה ז' שאף אחד לא הבין אותה, הנערה שהייתה מתוסבכת הרבה מעבר לגיל שלה, והבחורה הצעירה שלא מפסיקה לקבל כאפות מציאות... המקום הזה היה כמו טיפול בשבילי. כתבתי דברים שלעולם לא הייתי מעיזה להגיד, ופנטזתי, וחלמתי, וצעקתי, ובכיתי... ולולא ישראבלוג סביר להניח שהייתי מתחרפנת. במחשבה שנייה, אולי היה לי עדיף להיות מחורפנת וסגורה איפשהו בלי הצורך להתמודד עם החיים... אבל זה לא שייך לפוסט הזה. הפוסט הזה הוא על מערכת היחסים שלי איתך, ישראבלוג. ולצערי, זה מסתיים...
| |
עומס
עומס נפשי ומנטלי רציני. אני מרגישה שיש עומס בלימודים שאני לא עומדת בו, עומס בעבודה שבא לי למלא ואני לא יכולה, ועומס בראש המטומטם שלי. אני אף פעם לא מקללת את עצמי, אפילו לא בצחוק, אפילו לא "איזה סתומה אני" או דברים בסגנון... אני מפחדת מזה, אני מפחדת להאמין... אבל הפעם אני אומרת את זה, חד וחלק, ראש מטומטם... כל-כך הרבה דברים עפים לי בראש ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כל-כך הרבה מחשבות רעות, מטונפות ומלוכלכות, כל-כך הרבה גועל שבחיים לא חשבתי שיהיה בי. אני מרגישה שלאף אחד לא מגיע אותי... לא בתור בת ולא בתור בת-זוג. אבל אני צריכה משפחה(?) ואני צריכה בן-זוג. בזמן האחרון בא לי ילד. אני יודעת שזה מטומטם, שוב, אבל זה מרגיש כמו משהו שאהיה דווקא ממש טובה בו... מצד שני, לתת אהבה ללא תנאים למישהו... ושלעולם לא יוכל לבוא אליך בטענות כמה דפקת אותו... אני יכולה להתפשר על חתול כרגע.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
