כינוי:
xMMx בת: 29 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 7/2012
תשובות לשאלון השבועי ועוד.
את יודעת לרכב על אופניים?
כן!
יש לך אופניים?
לא...
מה נראה לך יותר חשוב לך באופניים - הצבע או הביצועים?
הצבע!
אם יהיה לך פנצ'ר מה תעשי?
אבקש עזרה ממישהו חתיך?
מה ההבדל בין אופני גברים לאופני נשים?
שגברים משתמשים בהם בשביל הספורט ונשים בגלל הסטייל!
מה ההבדל בין אופני כביש לאופני שטח?
אופני כביש הם לכביש ואופני שטח הם... למעברי חציה. מה נראה לכם?
רכיבה על אופניים הוא ספורט אולימפי - נכון או לא נכון?
נכון?
איחול לסיום: שיהיה לך גילגול נעים
יש לך חומר אח שלי?
עכשיו אמצע הלילה ומשעמם לי מאוד, אני מנסה להעביר את הזמן עד 4 לפנות בוקר כשאצא לריצה עם נסטיה. אף פעם לא עשיתי ריצות אבל הרעיון תמיד נשמע לי טוב בראש. ריצה, רק את והגוף שלך, חסרת מטען לגמרי (חוץ מהאייפון והאוזניות בשביל המוסיקה, אפילו שאומרים שזה לאנשים שלא מסוגלים להתמודד עם המחשבות שלהם - אני מרשה לעצמי כי אני מתמודדת עם המחשבות שלי כאן בבלוג, יותר מדי!) ובנוסף לכל לא יהיה אף אחד בשעות כאלה בחוץ, יהיה כיף להרגיש את האוויר הקר ולראות את האורות הראשונים של הבוקר מבצבצים.
נדמה כאילו אני בקושי כותבת בבלוג, אבל עשיתי פוסט לפני כמה ימים ואחרי שעתיים העברתי אותו לטיוטות למרות שזה אחד הפוסטים הכי אמיתיים ויצירתיים ושנונים שהיו לי. הפוסט הכיל יותר מדי פרטים, יותר מדי סודות... מה שנוגד את העובדה שהפוסט הזה הוא בעצם על סודות. אולי ביום מן הימים אפרסם אותו, כשיהיו כבר הרבה פוסטים אחריו. בכל מקרה ביקשו ממני באיזו תגובה, אז הפוסט הבא יהיה פוסט תמונות ובעצם יסכם הרבה ימים ודברים וזכרונות שלא הספקתי להעלות לכאן בכתב.
יהיה כיף 
נשיקות, מורן.
| |
זה מסובך.
"עברתי דרך כל הנשמות הפצועות
בין רגעים של אור ושל דמעות
כל רגע בחיים שלי עטוף גם בחייך
תראי אחרי הכל אני בסוף חוזר אלייך"...
המחלה האיומה ביותר היא שמירת סודות. ברגע שאת מתחילה לשמור סוד את אומרת לעצמך, "אלו החיים הפרטיים שלי, לעזאזל, אני לא חייבת לספר לאף אחד שום דבר". ברגע שאת מתחילה לשקר לאנשים במטרה לשמור על הסוד שלך זה כבר הופך לנקודת ציון בדרך לארץ הטעויות, לדף הזה ביומן האישי שלך שאת מסמנת בו נקודה בצבע ספציפי למעלה, לדוג' כחול, שמזכיר לך שזה יום שבו התחלת משהו מטומטם, או משהו שיהיה מטומטם בעיני האנשים הקרובים אלייך, אלו שאת רגילה לספר להם הכל, אלו שרגילים לדעת עלייך הכל... ובזמנים כמו שלנו, יותר נכון בהווה הנוכחי הזה, לשמור מידע לעצמך זה קרוב לוודאי הדבר הכי קשה שמישהו יוכל אי פעם לעשות. סוד תמיד יתגלה ושקר תמיד יצוף, ממש כמו חרא.
אז חזרנו לזה, למירוץ, לסיפור שלנו או מה שזה לא יהיה בנינו, וזה התחיל בהילוך גבוה... פול גז... וזה לגמרי הסוד הקטן שלי. אני יודעת מה האנשים הקרובים אליי יחשבו ובעצם הם הבהירו לי טוב מאד מה דעתם בנושא כשרק העליתי את המחשבה על כך, אבל בסופו של דבר אני אחראית למעשים שלי ואין אדם שרמת המודעות העצמית שלו גבוהה כמו שלי.
הקאצ'ופ* הוא, שאני עכשיו יוצאת עם שני אנשים.
זה ברור לי כשמש שעם ההוא בחיים לא יהיה משהו אמיתי ורציני ולכן אני מחכה לפעם הבאה שניפגש כדי לחתוך מהעניין בסיפוק. בינתיים, לא אכפת לי לדבר איתו בפל' ובסמסים ולהיות הכי משוחררת והכי אני שבעולם. האמת היא? זה קטע דיי מעניין, כי עכשיו, כשאני לא חיה עם הציפיות בשמיים ולא מתרגשת ממנו ואפילו לא בונה עליו - אלא פשוט נהנית מהרגע ומחכה לחזרתו הבייתה כדי "להיפטר" ממנו בעצם - דווקא עכשיו אני רואה שינוי דרסטי ביחס שלו אליי, סמסים וההודעות בלי הפסקה, ה-"בוקר טוב נסיכה שלי" וה-"מה קורה? איך עובר היום?" שפעם - חלום חיי היה לקבל ממנו הודעות כאלה על בסיס יומי. אז יש לי הודעה חשובה, אני כבר עברתי את השלב הזה בחיי, אני לא בקטע של לחכות לאף אחד ואני יכולה להתקדם הלאה ממנו... פשוט הייתי צריכה את זה, את הטוויסט הזה. וכן, זה הרבה עניין של תשוקה אבל זה גם הרבה עניין של אגו. עם זה שאני יוצאת עכשיו, השני, זה הרבה עניין של כיף ושחרור. הרבה עניין של - איתו אני אני מהרגע הראשון. אני לא מתביישת לידו, ואני יכולה להיות שרוטה במעטה אצילות ובמילוי רגישות, כמו שאני (פאק, בחיים לא ניסחתי את עצמי כ"כ בול!).
כמובן שהוא לא יודע על ההוא ושההוא לא יודע עליו... ושהיא לא יודעת על ההוא ושאף אחד לא יודע על שניהם ואין לי כבר סימנים לעשות על הגופן שידגישו עד כמה המצב מסובך.
במחלה הזו, של שמירת סודות לעצמך... זה מתחיל בדברים הקטנים. בלשמור לעצמך את הסיפורים הקצת יותר מביכים, בלהדחיק את הרגשות שיתנו לאחרים את הלגיטימציה להביט בך כאילו אתה טיפת מים שקופה וקטנה ונוזלת... זה ממשיך בלא לספר על הדברים המשמעותיים יותר שאתה עושה בחייך, ניחא, אבל שוב, הקאצ'ופ* פה הוא - לאן זה גורר אותי? וזה גורר אותך לשקרים. זה גורם לך לשקר ליקרים שלך במטרה להמשיך ולשמור על הסודות שלך (לא במטרה לפגוע!) ואני מניחה שכל אדם שמשקרים לו, לא משנה אם זה מכוונת זדון או לא - בסופו של דבר יגלה את השקר ויפגע מעצם שמירת הסוד מפניו.
עד לפעם הבאה, נשיקות.
מורן.
| |
Long time no see...
מלא זמן לא הייתי פה, לא יודעת מה עובר עליי אבל אני כ"כ מתגעגעת לבלוג. ככה זה, כשיש לך דברים לעשות אין לך זמן לכתוב על הדברים שהיית רוצה לעשות... אירוני לא? בהתחשב בעובדה שאחד הדברים היחידים שאני באמת אוהבת לעשות זה לכתוב. אז נעלמתי... כי אני הרבה פה והרבה שם.
אני הרבה במלכות היופי - חזרות, הכנות, התכוננויות, צילומים לעיתון, גיבושים למינהם ושאר התעסקויות במראי החיצוני כגון: צבעתי את השער ל-Golden Mahagoni Brown! יצא מהמם וסוף סוף הורדתי את הגוונים.
אני הרבה מבלה - עם שתי המשוגעות שלי, כרגיל. המון חברים, בילויים, צחוקים, לילות ללא שינה וימים חסרי מנוח. קצת ריבים, וואן גוך קרמל וממתקים מחו"ל, וקצת צרות (ע"ע הסדרה "שקרניות קטנות ויפות". שלושתינו אשכרה הוטרדנו ע"י שני האקרים מטורפים בפל'... המון סודות, סרטונים, איומים, חקירות... צמרמורות! העיקר שזה נפתר בשלום).
כמעט שכחתי, אני הרבה מתוסבכת (וואו, הפתעה!) - היה לי חבר בסביבות החודש (שאף אחת לא תדפוק מבט עקום אל המסך, לא סופרת ימים עם בנים שאני לא סופרת, אותם...) ונפרדתי ממנו כי על אף היותו בעל אופי אש - מצחיק, כייפי, זורם, ספונטני, מכבד ומאוהב בי להפליא (מפתיע, כי הוא ידוע בתור רודף שמלות) אני פשוט לא הרגשתי אליו כלום ולא רציתי לבזבז לאף אחד מאיתנו את הזמן. בערך באותו הזמן ההוא שבשנתיים האחרונות 95% מהפוסטים בבלוג כתובים עליו - ניסה לחזור איתי לקשר. בהתחלה נתתי ברקסים, אח"כ נתתי גז, שוב ברקסים, ואז כשנפגשנו הוא קיבל את הברקס האולטימטיבי, ולאחר מכן חזרנו לגז של סמסים חמודים שכאילו מבטיחים שבפעם הבאה שהוא חוזר הביתה - הוא חוזר גם אל הלב שלי. עניין מסובך אם תשאלו אותי, גם בגלל העובדה שזה פשוט ברור מאליו שלסיפור שלנו אין כל סיכוי וגם בגלל העובדה שחשבתי להיות עם מישהו מאד חמוד שפעם קיבל ממני ברקס אבל היום, מבחינת טיימינג, כן מתאים לי. כל זה אולי יכול היה להיפתר, אלא אם כן מישהו מהעבר לא היה חוזר לחיי בבום. אז כן, מישהו שהיה פעם "סטוץ" של כיתה ח' (התנשקנו במשך יומיים ואז פשוט סיננתי אותו עקב חסר בטחון משווע) ועכשיו לגמרי כיף לנו לדבר בסמסים ימים שלמים (באמת, מהרגע שאני מתעוררת בצהריים עד הרגע שהוא הולך לישון בלילה!) ובפל' וסתם לשבת ולצחוק... אתמול התנשקנו. זה איכשהו הרגיש מוכר וכיף כי אני יודעת שזו לא הנשיקה הראשונה שלנו ומצד שני זה מרגיש חידוש כי זו הייתה נשיקה שהיה כיף לעצום את העיניים ולצלול אליה, וגם להציץ קצת ולראות שהעיניים שלו לגמרי עצומות... כאלה... עצומות לרווחה.
אני יודעת, אני יודעת, כל הפוסט הזה נשמע לגמרי "או מיי גאד, נשברה לי הציפורן!" אבל אני מבטיחה לכם שזה ממש לא ככה. בכל דבר שאני עושה ישנה המחשבה וישנו השכל שעומדים מאחור ומגבים את הרגש והספונטניות. משתדלת לאזן את עצמי כמה שיותר... אבל אני פאקינג מזל דלי, דרושים לפחות חמישה גברים חסונים שיחזיקו אותי וירסנו לי את החוש ההרפתקני, או לפחות איזה דמות גברית מבוגרת וסמכותית בעלת סקס אפיל. אהמ. אולי זה סתם תסביך האלקטרה או משהו.
BTW, היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לאבוש. חג לו שמח וזר לו פורח, היום יום הולדת לאבוש.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
