כל כך חיכיתי לחזור.
אבל החזרה היא מוזרה.
לפני שלוש שנים כשישראבלוג אמור היה להסגר, נורא נלחצתי, כשגיליתי שהוא לא נסגר, הרגשתי הקלה.
פתאום גיליתי שהוא נסגר (לא זוכרת מתי בדיוק זה היה) נלחצתי שוב, אבל כמובן שנאלצתי להשלים עם המצב.
כאב לי על הארכיון של חיי שאבד.
אחרי הכל, הבחירה לא היתה נתונה בידי.
מצד שני, אולי לפעמים צריך לשחרר מהעבר במקום להיאחז ולהתרפק על זכרונות.
יצא לי לכתוב קצת מחוץ לבלוג, אבל לא יותר מדי.
בדרך כלל כשהרגשתי שאני נמצאת במקום נמוך.
אני בדרך כלל כותבת כשאני מרגישה שאני נמצאת במקום נמוך.
לאחרונה יש לי המון שאלות קיומיות, זה נורא מפחיד.
זה מבעית.
מה אמיתי? מה לא אמיתי? מהי המשמעות? מי אני? מה המהות שלי?
האם אני הרצונות שלי? ההעדפות שלי? הזכרונות שלי?
כולנו אוגרים וצוברים כל הזמן.
מידע.
זכרונות וחוויות.
תיעוד של זכרונות וחוויות, מכתבים, תמונות, סרטונים, הודעות, קסטות, קלטות, דיסקים, כל דבר שנשמר בענן.
חפצים שמזכירים לנו דברים, חפצים לא נעים לנו לזרוק.
הכל מתועד על ידי המח שלנו, המחשבים שאנחנו משתמשים בהם, או בצורה גשמית.
כולנו צורכים ומייצרים פסולת בכל רגע נתון.
קולטים ופולטים.
זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל כך הרבה צורות.
אבל זו המהות שלנו.
אולי גם להתרבות.
מהי המשמעות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
