את כועסת אך ורק על עצמך.
את נהנית לרחם על עצמך.
את היחידה שיכולה לעזור לעצמך.
מאוד נח להטביע את עצמך בשלולית החמימה והמעופשת של הדיכאון והמסכנות.
נהיית אדישה ואפטית, את כבר בקושי מסוגלת לבכות את דרכך לצלילות כמו בעבר.
אפילו את כבר מאסת בעצמך.
אי אפשר לבלות את החיים בלחכות שהזמן יעבור.
את הרי יודעת שאת היחידה שיכולה להציל את עצמך.
זה רק דורש ממך לנשוך את השפתיים, לצאת קצת מאיזור הנוחות שלך ולעשות צעד.
ברגע שתעשי את הצעד הראשון, יהיה לך קל יותר למצוא יציבות ולחזור לתלם.
אבל היי כנה עם עצמך כבר.
אחרת תמשיכי לחזור שוב ושוב לאותו המצב.
כמו למות ולחזור לאותה הנקודה.
שוב
ושוב
ושוב.
את חייבת לשבור את הלופ.
למה את כל כך אוהבת לשנוא את עצמך וכל כך מפחדת לאהוב את עצמך?
זה גבול כל כך דק.
קחי אחריות על עצמך.
את היחידה שיכולה.
ברגע שתהיי עצמאית, את תרגישי שוב שיש לך זכות להתקיים.
עד אז, המשיכי לחיות בבושה.
זה מגיע לך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
