המיטה שלי
כבר התרגלתי לזה שהיא חצי ריקה
התרגלתי לזה שזה רק אני
ולחשוב שיש אנשים שבזה הרגע חולקים מיטה עם אדם אהוב
בזמן שאני חולק אותה עם מחשבות ותהיות
חולק אותה לבד
יש כאלו שחולקים ללילה אחד
ויש כאלו שחולקים בקביעות
אבל לא אני
היא כבר הפכה לסממן של לבד
של עצמי
מקום מפלט בודד
ואני מודה
מצד אחד הייתי שמח לקום בבוקר כשאני מחבק מישהי אהובה
חולק איתה את המיטה ונשיקה של בוקר חדש
ומצד שני
אני תוהה לעצמי
האם זה בכלל כדאי?
הריי זה לא רק לחלוק מיטה
אלא חלק מעצמך
חלק מהלב והנשמה שלך
להיות פגיע עד כדי כאב עם מישהו
האם זה נכון בשבילי?
חלקתי מיטה איזה פעמיים או שלוש
לא משהו מיוחד
אולי כי זו רק הייתה המיטה ולא משהו מעבר
אל תבינו לא נכון
אני לא אחד של סטוצים
אני מאלו שאם כבר אז הכל
אבל גם אז
כשישנו במיטה אחת
היו המון חומות סביבי
זה לא נראה ככה
זה לא מרגיש ככה
הצד השני לא יודע שבכלל קימות עוד כל כך הרבה חומות
גם כשאני הכי "פתוח"
כשאני חולק את השמיכה החמה שלי
עדיין
יש מקום שהוא רק שלי
ואני תוהה לעצמי
האם אני בכלל מוכן לזה?
האם אני באמת רוצה את זה?
כי אולי הלבד הזה כואב כמו גידול סרטני על הנשמה
אבל אני והוא יחד כבר המון שנים
23 אם לדייק
אז מה כל כך רע לי איתו?
הלבד שלי נאמן
הלבד לא עוזב אותי
ואחרי יום קשה ומתיש
הלבד שלי מחכה לי במיטה
מחכה לי לחיבוק קר וכואב
אבל זה חיבוק מוכר
חיבוק שאני אוהב?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
