BrokenLifeForBrokenDoll

החצי שנה האחרונה היא התגשמות הסיוטים הכי גדולים שלי,

כל מה שפחדתי ממנו קרה.

חזרתי לגור אצל ההורים,

אני והארוסה שלי לשעבר...

המשקל

המצב רוח.

החיים שלי ליטרלי התנפצו מבין הידיים שלי.

אין לי כל שליטה בהשתלשלות האירועים יותר.

מתגלגלת יחד עם החרדות שלי במורד 

של כל הדרך המחורבנת שטיפסתי במהלך השנים.

שוכחת ומאבדת כלי אחר כלי 

מארגז הכלים שהכינו לי להתמודדות עם החיים.

אני מתגעגעת לחברים שלי,

מתגעגעת לשמחה.

אני מתגעגעת לצחוק עד שיוצאת לי הנשמה 

ואני מתגעגעת אליה

אלוהיייים כמה שאני מתגעגעת אלייה.

לא נגעתי במחשב מאז אותו היום שנפרדנו, 

מאז אותו יום מזדיין שהלוואי שהיה טיפה פשוט יותר.

שלפחות הייתי מקבלת את הפרידה,

ולא גוררת אותי ואותך אל תוך כל הבלאגן שאנחנו נמצאות בו.

את ויתרת עליי אחריי שנתיים,

ואין לי מושג למה.. 

באמת אין לי מושג 

אבל אני לא מצליחה להתנתק מהרגש אלייך.

זו הפעם הראשונה,

שבן אדם הפיל אותי כלכך חזק 

וזעזע את כל העולם שלי ברמה כזו 

שאני צריכה ללמוד ללכת מחדש עכשיו.

אני צריכה ללמוד מה זה לחיות בלעדייך,

בדיוק באותה הדרך שאת חיה בלעדיי.

ומסיבה כלשהי לא ברורה,

גם אחריי שאני מבינה את הכל.

ולפעמים מלאה בכעס ושנאה כלפייך על שזרקת הכל לפח.

אבל ברגע שאת תתקשרי,

תשלחי הודעה.

אני אזרוק את כל הכעס והאגו לפח וארוץ ישר חזרה אל בין הידיים שלך.

הכי כואב זה לדעת שאת משקרת לי,

הריי בשעות השכרות שלך את אומרת הרבה.

ולא תמיד יודעת ליד מי כדאי לומר את הדברים.. 

אז אני יודעת שאני כבר כלום בשבילך,

למה אני לא מסוגלת לקום וללכת?

למה אני לא מסוגלת להתגבר עלייך?