אז יצאתי לחופש של 10 ימים בחמישי לפני שבועיים.
תחילה חשבתי לעשות משהו שובר שגרה, מפוצץ שיתן לי הרגשה של נצלתי את הזמן. דיברתי עם אור, החבר הטוב שלי מהבסיס שנרד לאילת לעשות כוכב צלילה. תכננו את זה כל תקופת ההגנ"ש עד שערב אחד הוא בא לי בנזילה.
מה זה נזילה?
סלנג שהוא הדביק אותי בו, ככינוי למצב "מעפן", "מכבה", "מוריד". ניתן להשתמש ולהטות לפי הנושא.
כתבתי עליו בעבר שהתקרבנו מאוד ושאנחנו מבלים הרבה ביחד. בהגנ"ש בשיחה לילית אחרי שפרקתי לו על אלף ואחד דברים הוא שאל אותי "תגידי, יצא לך לחשוב עלינו ביחד?"
"מה... מה זתומרת? לא הבנתי את השאלה" ובמקביל דופקת לעצמי את היד על המצח. FACE PALM במילים אחרות.
"את יודעת.. אם לא כל העיניין של אנחנו באותו ענף, שנינו קצינים"
"אה אמ.. לא זה לא קשור, הצבא לא מה שמפריע פה"
החלפנו עוד שתי מילים ואז שאלתי
"שאני אשאל למה אתה שואל?"
"נראה לי שהבנת למה אני שואל"
כסעמק העולם.
איך שהרגשתי שיש! יש לי מישהו להשען עליו, חבר טוב, הוא נזל עלי.
אני כל היום אוכלת לו תראש על גברים אחרים איך אתה יכול לבוא לי ביציאה כזו?
אז הפסקנו לדבר אוטומטית על לרדת לאילת. אף אחד לא שאל ואף אחד לא יזם.
בהדממה רציתי לשבור את הקרח, אז הצעתי לו ללכת להשתכר. הוא זרם וישבנו בהתחלה עם חבר שלו מהמסלול.
השתכרנו.
לא זה לא נגמר בסקס.
זה נגמר בשבירת קרח כמו שאמורה להיות בין חברים טובים.
וזה היה ערב השכרות הראשון להדממה.
יום אחרי שישבתי איתו, נסענו אגם ואני ולחברה שלי לילוש.
לילוש עברה לגור עם חבר שלה בדירת קרקע בשדות ים, על החוף. היסטרי. הבית שלה כולו לבן עם פרקט אפור, בכל מקום נמצאים צדפים במגוון צורות. צדפים תלויים על הקירות ופזורים על השולחן. בצד הסלון וחדר השינה עומד גלשן ישן מוזנח. בחוץ הבית יש זולה נעימה כזו, עם ריח של ים דבוק לספות.
הגענו אליה ממש מאוחר מאוחר בלילה והתחלנו בבירה סיגריה כל אחת בזולה, מפה לשם גלשנו לשיחות נפש עד 5 בבוקר.
אני חושבת שהן אפילו לא היו שיחות נפש, אלא יותר שיחות אידיאולוגיה ועל דברים שבחיים לא יצא לך לדבר עליהם. דיברנו על ימין, שמאל, הומואים, ברית מילה, מצעד השרמוטות, רוחות רפאים, פירוש חלומות. היה כיף ברמות. להיות עם חברות בלי להרגיש שיש זמן תפוגה לישיבה.
ואם כל זה לא הספיק, בחמש בבוקר התחלנו לראות סדרה חדשה של HBO "חדר 104", קריפי ומומלץ.
בבוקר הכנו ארוחת בוקר, פתחנו עוד בירה וסיגריה בים ונתקענו בפקקים שעתיים חזרה למרכז.
מרבית הימים העברתי ככה.
ים, בירה, סיגריה, חברים.
רביעי הלכתי לים לבד, אוזניות וספר. התחלתי לקרוא את "קולו של ארצ'ר" שבעיקר מסקרן אותי עד עכשיו. מזכיר קצת את תחילת "דמדומים" רק יותר בוגר ומציאותי.
ישר אחרי הים נפגשתי עם עומר.
עומר היה החבר הראשון שלי הרציני, לפני האקס המיתולגי.
עומר היה אהבת הנעורים הראשונה, הבלבלות של החטיבה-תיכון, הבילויים הראשונים.
החברה שהייתה לעומר אחריי היא אגם. זו שכתבתי עליה קודם. הם היו ביחד 3 שנים.
אגם ואני בחודשים האחרונים רק התקרבנו ככה ועומר הוא נושא שלא יעלה לשיח אבל זה סיפור לפעם אחרת.
עומר היה השני ששכבתי איתו אחרי המיתולוגי.
והיו לנו תקופות כשלא הייתי בקשר עם המיתולגי, שעומר ואני היינו שוכבים.
אבל שוכבים טוב. שוכבים אקסים-חברים-יזיזים הכי טובים. בלי רגשות, בלי משחקים. שוכבים ויכולים לשבת אחרי זה על חומוס ובירה.
עומר חזר מדרום אמריקה השבוע אחרי חצי שנה. השלמנו קצת פערים, תוכניות להמשך החיים. היה לי ממש כיף לשבת איתו אני שמחה שהוא חזר.
באותו יום שישבתי עם עומר, תכננתי ללכת לשבת עם שני ידידים מהחבורה שלנו.
שניהם מברמנים בבר שכונתי בעיר, ואחד מהם עבד באותו ערב אז החלטנו ללכת להעביר לו תמשמרת ולהשתכר על הדרך.
הלכתי ברגל -זין- כדי לא להוציא אוטו. ישבנו על הבר, העברנו תערב עם המנהל בר גם והיה מצחיק בטירוף.
שתיתי איזה 2/3 קסטיל, ו-8 צ'ייסרים של טובי.
כל הערב השתלטתי להם על הפלייסליט, היה מלא רוק שנות ה-90.
לקראת הסוף שמתי להם בבר Pantera-Walk אני עד עכשיו מתפלאה שאני עדיין בחיים לספר.
שלחתי "?" לאקס.
ומשם חתכנו לאחד הידידים הביתה. הצטרף עוד חבר והם עישנו פייסל.
אני כבר הייתי שיכורה מצחיקה מדדה.. שופכת כוסות בטעות ומתנצלת בלי סוף.
חולה על הישיבות האלה.
בבוקר, האקס ענה שהוא ישן. ראיתי את ההודעה שלו בתשע בבוקר וחזרתי למות עד הצהריים. כשקמתי בצהריים ראיתי ששלח עוד הודעה "מה עיניינים?" עניתי לו ודיברנו קצת. הוא העלה שהוא עובד באותו יום ועניתי שגם אני.
עבר לי בראש "רגע, למה זה רלונטי המידע הזה שאתה עובד? הוא מעוניין להפגש? מה קרה לכל הסרטים מלפני שבועיים?"
בערב בעבודה קיבלתי ממנו הודעה שהוא סיים לעבוד. העלתי את השאלה "הדיבור הוא שאבוא אליך?" "אכן. אם בא לך כמובן".
הלכתי.
הכל כרגיל. מדברים וצוחקים, כיאלו ממשיכים כל פעם מאותו הרגע בו עזבתי את החדר שלו בפעם האחרונה.
אחרי זה סקס. זה לא סקס. זה לעורר כל פעם משהו מחדש. זה הוא מנשק אותי ומלטף אותי בתחושת געגוע ופספוס.
עולה לי שוב מה הוא חשב כשהוא ראה אותי עוברת עם הבחור לידו?
אני נשכבת על הבטן, עירומה. מתלבטת לרגע אם להשאר ללילה. הוא מכסה אותי, ואין לי ספק יותר.
הבוקר אותו בוקר.
סקס בוקר, חוזרים לישון מחובקים אחרי זה, עוברים לעשן סיגריה ושותים קפה ונמרחים עוד כמה שעות.
הייתה הדממה מדהימה.
כמה שרציתי לתכנן תוכניות גדולות - הדברים הקטנים האנשים הקרובים המפגשים והחוויות הקטנות עשו לי את החופש.
נתנו לי טעימה מהאזרחות, עשו לי קצת סדר בראש.
נהנתי מכל רגע. רוצה לנצל כל רגע.
אני לא אוהבת לחשוב פעמיים על כלום.
אימפולסיבית.
בא לי, עושה.
זו תקופה שלא תחזור.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
