כמו תינוק קטן עטוף בסדין משי לבן
אני מתכנס לי בתוך עצמי.
בתמימותי חסרת רבב ומנקרת עניים.
אני כל כולי כמו פיסה של חיים.
כול כולי כמו לידה, כמו קיום, כמו גרעין, כמו גזע ,כמו מהותה של
נאמנות חסרת לבטים וודאית.
כמו צייר, כמו משורר, כמו נערה מאוהבת, כמו נער שמגלה את עצמו, יופי,
יופי אין סופי נישפך ממני.
מהות כל כך שלמה ומכילה וחסרת סימני שאלה.
אני נע לי בקצב משל עצמי אשר מכיל את כל הקצבים.
אני נושא בקרבי את כל הרגשות.
הילה חלבית זורחת מסביבי, מקיפה אותי ושומרת עליי.
ואני כל מה שישות כל שהיא יכולה לשאוף אליו.
אני זה אני, ואך רק אני וכלום מבלד ל "אני".
אני, אני, אני.
כל רגע הוא הוא הנפלא ביותר שניברא.
כל רגע הוא הכול ו ה כלום.
כל רגע הוא בזכות עצמו.