לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  שֹׁהַם

בת: 26

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2017

גורל


חשבתי שכשנגמרת האהבה אז היא נגמרת וזהו. 

שכשאדם מחליט שהוא לא אוהב, זה כנראה כי הוא מצא את הדבר שדוחה אותו, 

הוא מצא את הנסיוב שמבטל את האהבה והוא מחוסן ממנה. 

אז איך קרה שאחרי שהאהבה שלי כבר הלכה, ולא רק הלכה אלא כבר נעלמה קליל, 

היא פתאום חזרה בעוצמה כזאת. 

 

לפני שלושה חודשים היינו בתקופת השפל של המערכת יחסים בינינו. 

כל מה שחשבתי עליו זה הפרידה (וגם זה אחרי שהדחקתי את הרעיון מהראש שלי במשך חודשים)

ועכשיו, תוך שבוע אינטנסיבי יחד- האהבה חזרה בעוצמה שלא הרגשתי בכל השנה האחרונה של הקשר שלנו. 

אנחנו כל כך מאושרים ביחד עכשיו, 

מאוהבים כאילו רק התחלנו את המערכת יחסים שלנו.

ואני כל כך מאושרת! 

בחיי שזאת אינה אלא עוד דרך של הגורל להזכיר לנו כמה נועדנו להיות יחד. 

אומנם אני עוד תינוקת, ואני גם לא חושבת שאנחנו הולכים להיות ביחד לנצח נצחים, 

אבל המערכת יחסים שלי ושלו היא משהו מיוחד, והיא לא קרתה במקרה. 

 



נכתב על ידי שֹׁהַם , 24/7/2017 02:32  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילדי הירח


מה, אני באמת הולכת להתגייס? זה באמת קורה חרא הזה? 

תמיד המחשבה על הגיוס שלי הייתה מאוד מצחיקה אותי- הרי זה דיי ברור שאני לא מתגייסת. 

אני שהם, שאפילו בחוג אומנות לא שרדתי יותר מחודש. שלא נדבר על חוג סוסים וגיטרה וריקוד וכל השיט שבהם לא שרדתי יותר משתי פגישות,

שלא נדבר על זה שאפילו תעודת בגרות לא הצלחתי להוציא (שזה קצת בגללי והרבה לא, אבל על זה ארחיב בהזדמנות אחרת אולי)

אז אני אלך לצבא? ואצעק "כן המפקדת" בלי להתפוצץ מצחוק? ואלבש מדים? ואוכל בחדר אוכל? 

ואם ארצה ללכת אצטרך להישאר?

איך הגעתי למצב שבו אני כבר קרובה לשם? לא הייתי אמורה לנצח להישאר במעין מצב דמדומים שבו הגיוס הוא משהו שיום אחד ייקרה אבל אני 

אף פעם לא אהיה באמת קרובה אליו?

זה לא קורה ככה? 

אני לא לנצח אשאר בתקופת התיכון (למרות שאני כבר לא שם) ואני לא לנצח אהיה בת 17 (למרות שאני כבר בת 18) ואני לא לנצח אהיה מוקפת באנשים שהקיפו אותי במשך כל תקופת התיכון, מוקפת תמיד בשכבות אחרות ובדרמות שכיף להתעסק בהן כי הכל שטויות והבל הבלים (למרות שבכלל הכל נגמר- ואפילו אי אפשר לחזור הפעם) .

והכל מבולגן לי בראש ובכתיבה ולא אכפת לי שאף אחד לא יבין כי זה בעצם ימחיש בצורה הכי טובה את מה שאני מרגישה. 

כי אני בעצמי כבר לא מצליחה להבין כלום. הכל לא ברור. איך הגעתי לפה כשבעצם אני אמורה לנצח להישאר שם.

תמיד חשבתי לעצמי שלנצח אהיה אותה ילדת ירח בגיל העשרה.

מסתובבת יחפה ושאננה, רודפת אחרי צדק ובעצם לא עושה כלום לממשו, מסתובבת על צוקי המדבר מזריחה ועד שקיעה וחושבת 

שלנצח זה יהיה ככה. לנצח אהיה ילדת ירח והזמן לא יגיע גם אלי.


 

נכתב על ידי שֹׁהַם , 21/7/2017 17:24  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  


© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשֹׁהַם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שֹׁהַם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)