טוב אז.. הבטחתי שאעדכן פה מה קורה איתי לפחות אחת לחודש.
אעדכן אותך בלוג יקר שלי שהיום סוף סוף אחרי 4 שנים של תואר אינטנסיבי במיוחד - יצאתי לחופשי.
סיימתי את הסמינריון בלשון שישב לי כמו עצם בגרון ונשאר לי לעשות עוד סמינריון אחד ועוד עבודה קטנה אחת וזהו זה. סיימתי את התואר, סיימתי את הסטאז', סיימתי את הקייטנה הנוראית שעבדתי בה יום אחרי סיום שנת הלימודים. סיימתי הכל.
אני מאושרת, אני לא יודעת להכיל את החופש הזה עכשיו שנחת עליי. אני רגילה לאיטנסיביות של מטלות מהעבודה, מהלימודים, מבחנים, לחץ לחץ לחץ וזהו שאין. אין לחץ, הכל רגוע. הבטחתי לעצמי לסיים את כל המטלות שנשארו לי כמה שיותר מהר כדי שיהיה לי את כל חודש אוגוסט לעשות כיף כיף כיף. ובין לבין לחפש דירה ולחפש עבודה חדשה. למה?
כי אני עוברת למרכז!!!!!!!!!!!!!
כןכן, אחרי 27 שנים יפות פה בצפון החלטתי לקחת את רגליי ולעבור למרכז. ההחלטה הזו לא הייתה קלה עבורי, כי הרי לא קל לקום ולעזוב את כל מה שאת מכירה, את כל חייך, לעבור לאזור אחר לגמרי ולהתחיל מ-0. אבל עוד בפסח חשבתי על זה ולאחר הרהורים רבים הבנתי שזה הדבר הכי נכון לי. למה? כי אני רוצה להכיר אנשים חדשים. כי בא לי לבלות, בא לי לכייף בא לי לצאת להרפתקה ובעיקר כי אני יכולה. אין לי בעל, אין לי ילדים, יש לי רק את סנואו, אנוכי ועצמי. אני באמת יכולה עכשיו, אחרי שסיימתי את כל חובותיי, לקום ולנסות לחיות במקום חדש. זה מרגש אותי ומפחיד אותי בו זמנית ואני מודה שיש רגעים שבהם אני פוחדת פחד מוות מהמעבר הזה ומקבלת רגליים קרות. אבל בתאכלס? זה הכי נכון לי. אין לי מה לעשות פה יותר. כל החברות שלי בזוגיות, כל השנה האחרונה גרתי לבד והיה לי משעמם באופן מחריד. עכשיו קיץ אז המצב יותר טוב אבל אני זוכרת הכל. אני זוכרת שבחורף ישבתי עם עצמי בדירה ורציתי לטפס על הקירות. אני זוכרת את עצמי שולחת וואטסאפים לכל החברים שלי ומנסה למצוא משהו לעשות. אבל לא היה. ולבחורה רווקה בת 27 זה קשה. גם להגדיל את מעגל החברים שלי קשה פה. כי מרגיש לי שאני מכירה את כולם וכולם מכירים אותי. די לפריפריה. ננסה משהו אחר. ואם אני טועה ולא יהיה לי טוב - אני באמת סומכת על עצמי שאסתדר. מקסימום אחזור חזרה. הרי אני הבטחתי לעצמי שאחרי התואר לא אשאר במקום שלא טוב לי בו.
באופן כללי אני מרגישה שהקיץ הביא עימו תחושות טובות. סיום התואר בכלל גורם לי להרגיש טוב. אני פוחדת הרבה ממה שצפוי לי, מכל השינויים הענקיסטיים האלה.. איך סנואו תסתגל לשינויים... אבל האמת שאני מרגישה טוב יותר. הרבה יותר טוב מבחורף.. אני יודעת שהטיפולים שעברתי עם הקאוצ'רית שלי עזרו לי מאוד. עדיין יש לי רגעי עצב על זה שאני עדיין רווקה אבל אני מנסה יותר להתרכז במה שיש לי ולשמור על גישה אופטימית לחיים. אני יודעת שלא אשאר רווקה לעוד הרבה זמן. אני יודעת שבקרוב אכיר את בחיר ליבי, אני מבקשת מה' כל יום ומכל הלב. אני פשוט יודעת.
הבטחתי שאכתוב פה גם על הבצ'אטה.
אז התחלתי לרקוד סלסה אי שם בגיל 20 נדמה לי.. וכל פעם שהיה לי חבר הזנחתי את זה כי זה פחות עניין אותי. בחצי השנה האחרונה חזרתי לזה אבל לסגנון הבצ'אטה שאותו אני אוהבת הרבה יותר. ניסיתי להבין למה..
אז קודם כל - הסגנון הזה הוא סקסי מכף רגל ועד ראש. הבנתי שבזה אני יותר טובה ובזה בא לי להשתפר. כשאני רוקדת אני מרגישה הבחורה הכי סקסית בעולם. אני מרגישה שכולם מסתכלים עליי ומחמיאים לי בלי מילים. המבטים של הבחור שרוקד אותי ולא משנה מי - מרימים לי ברמה מטורפת, ברמה שאני צריכה אותה בתור בחור רווקה שהייתה כבר הרבה הרבה זמן לבד. אני מתמכרת לזה ושמחה שעכשיו זה נכנס לחיים של בפול פוואר. התחלתי לראשונה לצאת למועדוני סלסה ובאצטה במרכז, בתל אביב. ושם גילית עולם שלם של רקדנים מדהימים שגורמים לי להרגיש עוד יותר טוב. ולא רק זה - מתחילים איתי בלי סוף. פנים מול פנים. וסוף סוף יש לי קצת סיפוק. אני יודעת שזו אשלייה, אני יודעת שזה זמני, אני יודעת שלא שם אמצא את אהבה חיי כ כל הגברים שם מתחילים עם כל העולם ואשתו וקצת חיים בסרט... אבל לא איכפת לי. זה מעביר לי את הזמן טוב. וזה הכי קרוב לסקס שאני לא יכולה לעשות בעצם כי לא בא לי לשכב עם עוד בחור ככה סתם.
אז זהו זה,
אני מבטיחה לעדכן מה קורה איתי בחודש הקרוב.
נשיקות,
נערה מתבגרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
