בזמן שישבתי ושתתי נס עלתה לי המחשבה על מדיה חבריתית
ואיזה כיף שיש מדיה חברתית היא עוזרת לנו לשמור קשר עם החברים שלנו ולשתף בחוויות שאנחנו עוברים וכמובן לרמוס את הביטחון העצמי שלנו 
טוב לי אין פייסבוק אבל היה לי פייסבוק כשהייתי בת 15 בערך ובגלל שהייתי נורא חסרת ביטחון ודי מכוערת אז עצם זה שקבלתי 5 לייקים ולא עשר גרם לכול היום שלי להיות חרא .
זה די מצחיק אותי עכשיו שאני נזכרת בזה אבל באמת בגיל 15 ממש ממש פחדתי מהיום ההולדת שלי וממש לא רציתי שהוא יגיע כי פחדתי שלא יהיו לי מספיק ברכות בפייסבוק ואני אראה מסכנה .
אין לי גם אינסטגרם אבל היה לי אינסגרם בגיל 17 ובגלל שאני נורא לא פוטוגנית כול יציאה שהייתי יוצאת הייתי מצטלמת וכמובן שאז הייתי מתאכבזת כי לא הייתי יוצאת טוב וכול יומי היה נהרס ...
הייתי רוצה לעלות תמונה "אבל לעזאזל עכשיו כולה עשר בבוקר מי עכשיו מדפדף באינסגרם אני לא אקבל ליקים נעלה את התמונה בסביבות שתיים ככה אקבל יותר לייקם" .
זה נשמע כול כך עצוב אבל זה חלק מהיום יום בחיי החברה הפוסט מודרנית בישראל וכנראה בעולם .
טוב עכשיו אני מתקרבת לסוף גיל 19 איזה כיף ואני כבר לא כול כך מכוערת ולא כול כך חסרת ביטחון ותאמת פשוט לא אכפת לי מכול השטויות האלו כי פשוט אין לי כוח לזה ויש לי דברים אחרים על הראש מאשר באיזה שעה לעלות תמונה .
מזכיר לי כשרק התגייסתי בטירונות לא היו לי חברות עצוב נכון ... בכול מקרה הגיע סוף הטירנות אז המפקדים נורא אוהבים לחלק נייר ושאנחנו נרשום אחד לשני ברכות אנונימיות ופה פחדתי .
לא היו לי חברים ואף אחד לא כול כך הכיר אותי אז כצפוי בקושי היו לי ברכות לעומת שלכולם היו הרגשתי חרא באמת , טוב אחרי איזה שנה יצאתי שוב לקורס צבאי ארוך של חודשיים ושם די בלטתי כי פשוט אמרתי מה שאני חושבת ולא התביישתי והייתי אהובה ואז כשהגיע סוף הקרוס המפקדת שלי כמובן שחליקה דפים ועשינו את אותה פעילות שהייתה בטירונות רק שהפעם קבלתי מלא ברכות .
סוף טוב אתם חושבים אבל תאמת כשפתחתי את הנייר וראיתי הרבה ברכות באמת שלא היה לי אכפת כי לא הכרתי את האנשים האלו ולא היה לי אכפת מה יכתבו אפילו הברכות של חברי הקרובים לא קראתי כי ידעתי בידיוק מה הם מרגשים כלפי אז זרקתי את הנייר והלכתי הביתה כי חלאס נגמר הקורס ויש לחץ בית.
זה מצחיק כשאין לך משהו ואת חושבת שאם יהיה לך את תיהיי הכי מאושרת בעולם אבל אז כשאת מקבלת את זה פשוט לא אכפת לך .
.
מעציב אותי לראות את חברות שלי מצטלמות לא בשביל הזיכרון אלה בשביל שיהיה יפה .
הראי מטרת המצלמה לשמר את הרגע , הרגע הזה עם החברים הרגע עם המשפחה אבל בימקום זה כול אחד דופק איזה פוזה ליד איזה עץ ומעלים לאינסגרם פייסבוק .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mimiandmimi