אני לא כותבת כשיש לי מוזה אלא כשאני מצליחה באורח פלא להתחבר,
ולא דווקא להתחבר לרגשות אלא להתחבר לשרת ולאו דווקא כי מישהו קורא, אבל אשמח לא להיות לבד.
מִלִּים מְנֻקָּדוֹת
שֶׁנּוֹעֲדוּ,
אוֹתָנוּ לְהַגְלוֹת.
מֵחִבּוּר פָּשׁוּט וַאֲמִתִּי
לְפַשְׁטוּת וְלֶאֱמֶת.
אֲבָל זֶה בֶּאֱמֶת מְאֹד אַסְטְטִי,
וְנִרְאֶה רוֹמַנְטִי מִשֶּׁהוֹ,
קְצָת כְּמוֹ הַקִּיטְשׁ שֶׁהִתְמַכַּרְנוּ אֵלָיו ,
כֻּלָּנוּ.
וְאוּלַי גַּם אִם אֶכְתֹּב כָּכָה אֶת הַדְּבָרִים הֲכִי נוֹרָאִים,
אָז הֵם יִהְיוּ קִיטְשִׁים?
אוּלַי אָז אוּכַל לְפַרְסֵם בְּאִנְסֹטָה?
אוּלַי אָז אֶהְיֶה חֲמוּדָה בֶּאֱמֶת?
לֹא בִּכְאִלּוּ?
נְעָע
אֲנִי אוֹהֶבֶת לִנְשֹׁם , וְהֵבַנְתִּי אֶת זֶה לָאַחֲרוֹנָה טוֹב מְאוֹד.
לֹא מַעֲרִיכִים מִשֶּׁהוֹ עַד שֶׁמְּאַבְּדִים אוֹתוֹ.
אִבַּדְתִּי גַּם אוֹתְךָ הַשָּׁנָה, חָדְשִׁיִּים וְגָמַרְנוּ.
כָּכָה הִסְתַּלַּקְתָּ זָרִיז וּבַסֵּבֶל לֹא קָטָן, אֲנִי מִצְטַעֶרֶת.
גַּם עַל הַמָּוֶת הַזֶּה אֲנִי מַרְגִּישָׁה אָשְׁמָה, כְּמוֹ כָּל מַעֲרֶכֶת הַיְּחָסִים שֶׁלָּנוּ.
נָכוֹן שֶׁחָשַׁבְתִּי עַל הָרֶגַע הַזֶּה אֵין סְפֹר פְּעָמִים. אֲבָל הַיֵּשׁוּת הַגְּדוֹלָה יָכְלָה לֹא לְהַקְשִׁיב לִי.
אֲנִי מִצְטַעֶרֶת שֶׁאֵין מִי שֶׁיִּקְרָא עָלֶיךָ קַדִּישׁ.
אֲבָל בְּכַנּוֹת, לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתָךְ לְעוֹלָם, לְצַעֲרִי אוֹ שֶׁלֹּא.
וַאֲנִי לֹא יְכֻלֶּה שֶׁלֹּא לִדְמֹעַ וּלְהִזָּכֵר, יָלְדָה קְטַנָּה עִם צָמוּת יוֹשֶׁבֶת עַל הַבִּרְכַּיִם וּמִתְלַהֶבֶת מְגָרְפִים צִבְעוֹנִיִּים, שֶׁגַּם הַיּוֹם אֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת.
אֲנִי לֹא יְכֻלֶּה שֶׁלֹּא לִכְעֹס כְּשֶׁאֲנִי נִזְכַּרְתָּ מָה עָשִׂיתָ אַחַר כָּךְ.
לֹא תַּלְוֶה אוֹתִי לְחֻפָּה,
תּוֹדָה שֶׁהִסְתַּלַּקְתָּ מַמָּשׁ שָׁנָה לְפָנַי,
כָּכָה שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה תִּשְׁתַּחְרֵר מֵהָאֵבֶל.
אֲנִי לֹא אֶצְטָרֵךְ לְהִתְמוֹדֵד עִם הַדִּילֵמָה הַנּוֹרָאִית הָאֵם לְהַזְמִין אֶתְכֶם אוֹ לֹא.
מִבְּחִינָתִי, זוֹ הַמַּתָּנָה שֶׁנָּתַתָּ לִי וְעַל כֵּן אֲנִי אֲסִירַת תּוֹדָה.
תּוֹדָה שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתִי שֶׁטֶּקְסְטִים מִנּוֹקְדִים וְדוֹמֵיהֶם זֶה סְתָם שְׂטוּיוֹת.
וְשֶׁצָּרִיךְ לְהִתְרַכֵּז בָּעִקָּר.
לֹא תּוֹדָה שֶׁדָּחַקְתָּ אוֹתִי לְשׁוּלַי הַקִּיּוּם,
וְלִמַּדְתָּ אוֹתִי לְגַ'נְגֵּל בֵּין לִהְיוֹת צְ'אַרְמָרִית
לְבֵין תְּמוּנָה יָפָה שֶׁמַּדְחִיקָה אֶת קִיּוּמָהּ.
אֲבָל מָה אַבָּא, לְפַחוֹת לֹא הָיָה מִשֶּׁעַמָּם.
תָּמִיד אוֹהֶבֶת וּלְעִתִּים מִתְגַּעְגַּעַת.
אֲנִי סָלַחְתִּי, לַמְרוֹת שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתִי שֶׁזֶּה לֹא מִשְׁנֶה.