לפעמים אנחנו אוהבים אנשים שלא יחזירו לנו אהבה

כי הם הדפוקים

לפעמים הם גם מודים בזה

ולמה הרבה מהאנשים בחיי הם כאלו?

ואיך נמשכים לאחרים?

אני עצובה בשבילי. לא בשבילכם. 

אני מתגעגעת בשבילי. לא בשבילכם.

כל מה שנשאר לי ממכם הוא זיכרון. והזיכרון הזה הוא כבר שלי. לא שלכם. 

וגם העצב הזה... הוא כבר שלי

-

גרמת לי להרגיש כלכך נורא, ולהיות במקום כלכך רע

והייתה לי ההזדמנות לסגור לך את הדלת בפרצוף גם, לא חזק כמו שרציתי, אבל לפחות 

וחזרת.. עוד כמה פעמים אחרי זה 

וזאת הייתה הנקמה המתוקה אני חושבת.. שלא יצאתי לך מהראש, וכנראה גם לא אצא

אבל מהראש שלי אתה כן יצאת 

בא לי להגיד שאני לא מבינה מה מצאתי בך.. אבל אני כן מבינה, רק שהיום אני לא נמשכת יותר, כי הארס מרחיק אותי.

מקווה שהאחרים בחיי יסתיימו באותה הדרך.

ומשוללי ארס יחליפו אותם.