תגידו לו
דודו אהרון
החיבוק המגע והחום בנשמה
שאיתו אני עפה הכי גבוה
החיוך הגומות המבט הליטוף
ששובים את ליבי כל רגע
הוא יודע שהוא ממכר אותי
לא יכולה לצאת ממנו
מנסה לפתות ומצליח
כל היום חושבת עליו
תגידו לו שיש בחורה שמבקשת
להיות האישה הכי קרובה אליו
תגידו לו שאם הוא לא הוא לא יסכים
אני הולכת כאן לנצח
החיבור שנוצר רק ביני לבינו
והרגשות של שנינו
לא יכולה לחכות עוד דקה לפחות
אני חייבת לרוץ אליו
הוא יודע שהוא ממכר אותי
לא יכולה לצאת ממנו
מנסה לפתות ומצליחה
כל היום חושבת עליו
פתאום השיר הזה נשמע מוזר נכון. פתאום כשבחורה שרה את זה, אז זה נשמע קריפי ואובססיבי. כי חס וחלילה שבחורה תראה שהיא מעוניינת בבחור ומאוהבת בבחור ורוצה לנסות להשיג אותו. חס וחלילה. כי אם זה גבר הרי הוא גבר, הוא צריך "לגבור" על האישה עד שתכנע ותסכים-וזה פאקינג לגיטימי ונורמטיבי. זה לא אונס או כפייה, מה פתאום. ואם אישה עושה את זה, ווי היא סמרטוט, או שרמוטה, או מטורפת.
אבל סתם, בכלל לא רציתי לסטות לקווים כאלה של שליליות (שקיימים כל הזמן, ככה שרציתי בעצם לשחק קצת במשחק ה"כאילו הכל בסדר עם מצבן של נשים בעולמנו"). מה שרציתי לדבר עליו זה דווקא שאני מחבבת את השיר הזה, ואני אוהבת לחשוב עליו מנקודת המבט שלי ומקראשים שלי היו על בחורים. ובמיוחד על המשפטים:
תגידו לו שיש בחורה שמבקשת
להיות האישה הכי קרובה אליו
הם במיוחד נתקעו לי בראש מכל השיר הזה. אבל בתכלס מהניסיון שלי, זה תמיד הרתיע בחורים שהבינו שאני דלוקה עליהם.
כי כשאישה דלוקה על גבר, אז פאקינג אותו גבר אמור לברוח לגבעות ואילו כשגבר דלוק על בחורה זה אמור להיות מחמיא והיא אמורה כמובן לקבל את זה בהכנעה.
אז
לא.