זה לא שנשחקתי. פשוט הפסקתי לשקר לעצמי. התפכחתי. הישרתי מבט אל תוך החשיכה וזה מה שאני רואה.

אין לי מגננות יותר.

ובעצם זה תודעה כוזבת שאי פעם הייתי מוגנת אפילו לרגע אחד. והגנה מאמא או סבתא? פחחח הצחקתם אותי.

אתם רוצים לדעת איך ניצלתי מהתופת של שואת הנשים עד כה?

1) קודם כל נולדתי בישראל ויהודיה ובעיר גדולה.

2) הסבא רבא והסבא ואבא ודוד שלי היו אלימים אל סבתא רבא וסבתא ואמא ודודה שלי ופחות לצאצאים/ות שלהם.

3א) הייתי נשארת בבית. אומנם חילוניה אבל הבנתי מגיל צעיר שבחוץ עם הצעירים או בפאב או מועדון או כמעט כל מקום אין לי מה לחפש. אלא אם אני באה עם קבוצת חברות וניהיה יחד ונקווה שאף אחד לא יפריע למפגש שלנו. או שאחרי שנגיד שאנחנו לא מעוניינות, ונגיד שאנחנו לסביות וביחד כדי שיתחפפו כבר אולי אחרי עוד כמה משפטים הם יוותרו כבר ויעברו לטיפשות הבאות.

3ב) הייתי מנסה למשוך כמה שפחות תשומת לב מהעולם והגברים בו בעיקר.

4) כמעט ולא יצאתי עם גברים והם לא עניינו אותי, חייתי עד כמה שאפשר במנותק מהם.

5) וזה כבר נס שזכיתי רק להטרדות ותקיפות מהסוג שנחשב לקליל ביותר. שאני אמורה להודות עליו כביכול כי יכול להיות גרוע יותר.

6)כי הקומץ גברים שכן יצאתי איתם התנהגו אלי לפחות ואיתי באופן יפה ולא מאיים.

אבל מחר זה יום חדש והיום זה יום חדש ונראה מי עלול לחדור אליו ולחרבן עלי...כי ככה עובדת הפטריארכיה-אין לך אף פעם ביטחון.