מצאתם את הקירפטונייט,

את העקב אכילס.

כל מה שצריך לעשות זה

לאנוס אותנו כדי לשבור אותנו.

כדי שנחזור להיות כלום.

כדי שלא יהיה לנו ספק לגבי מקומנו בעולם שלכם.

ואתם הגברים שלא אונסים,

נהנים מהעולם הזה שבו כל הנשים שבורות

וחיות בפחד או הכחשה.

אתם יכולים לחוש גיבורים וגברים כאלה טובים

כי אתם לא כאלה, ועוד מגיע לכם בטח צל''ש

כי אתם מתמודדים עם ה"טירוף" שלנו!

במקום להתמודד עם הטירוף האמיתי, עם האנסים:

שזה החברים שלכם, אבא, דוד, סבא, אח שלכם, מכרים בעבודה ובחיים.

חס וחלילה.

כל היום כולם מדברים על אלאור עזריה ואני מנסה לא לבכות, ונלחמת בעוגמת הנפש הזו שגואה בי.

כי מגבר אחד כל כך אכפת, בין אם זה כי אתם מתייחסים למחבל או לחייל-ממש לא משנה. מגבר אחד אכפת. מגברים אכפת.

אתם יודעים כמה נשים נאנסות ביום?

בואו נעשה תרגיל קטן בחשבון. בשנת 2016 נולדו בישראל כמעט 187,000 ילדים. מתוכם בנות:93,500.

לפי הסטטיסטיקה 1 מתוך 4 נאנסת. אז מתוכן הולכות להאנס 23,375 ככל הנראה. (אגב עם 1 מתוך 4 הוא אנס, אז 23,375 אנסים נולדו).

אם כולן היו נאנסות במהלך שנה אחת שבה 365 ימים, זה אומר שבממוצע נאנסו ביום אחד 64 בנות/בחורות/נשים.

כל יום נאנסות בישראל 64 בנות.

64 בנות. כל יום. בישראל.

למישהו שם למעלה זה מזיז?

כי אלוהים הוא גבר. והשרים ורה''מ והצבא הם כולם גברים. והשוטרים והרופאים והרבנים וכולם כולם גברים. שמגנים על עצמם ומגנים אחד על השני. כי נשים הן שקופות. אנחנו פשוט חרא כלום אפס. מי רואה אותנו? מי שם עלינו? למי אכפת?

לאף אחד

ולאף אחת.

כי אנחנו אזרחיות סוג ב' או סוג ז'.

כלבות.

כלום.

אפסיות.

אנחנו כלום...

לאף אחד לא יזיז מה יקרה לנו. אנחנו יכולות למות, ובבקשה אמן, מזל טוב. שתזכי לאונס ולמוות ארוך או מהיר מה שהגבר שעושה לך את זה יחליט. כי את כלום. את עבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חיים שלי

מאמי

עם רק תרזי קצת

עם רק תגדילי חזה 

קצת

עם רק תשקיעי

קצת

עם תכיני לי אוכל

קצת, עם רק תשקיעי

קצת.

זה החבר שלי

זה האהוב שלי

עם רק תעשי קצת

זה האהוב שלי

זה

החיים שלי.