האלמוג של בלוג

אני ממש אוהבת להיות אמא, אבל לפעמים נמאס לי.

לא מלהיות אמא.. אבל מלהיות רק אמא.

לא הייתי מחליפה את ההורות שלי בחיים. אני אוהבת כשהם זקוקים לי, אני אוהבת להרדים בידיים, לקחת במנשא, להניק על כל פיפס, להתייחס ולהתחשב ולשים אותם במרכז. ממש אוהבת ולא הייתי חיה עם שום גישה אחרת.

אבל כשנוני בגן (או אצל סבתא, נכון להיום ספציפית) ודוני עם אבא שלו, ואני הולכת לסידורים של שעה, כיף לי.

כיף לי לשים מוזיקה בפול ווליום ולרקוד בנסיעה, כיף לי להרגיש את המזגן הקפוא על הפרצוף ולהרגיש חיה.

כיף לי להיתקע באוטו ולראות סרטונים מפגרים, לא למהר לצאת מהאוטו כי מישהו בוכה או צועק "לרדתתתתת".

כיף לי לעמוד בתור כי אז יש לי קצת זמן לעצמי. לחשוב או להסתכל על אנשים זרים או לגלול אחורה בפייסבוק או בבלוג.

וכשיש לי זמן לחשוב, אני חושבת ונהיית נוסטלגית ומהורהרת.

ותוהה עד כמה החיים שלי טובים, או מה אפשר לשפר.

אני יודעת שכרגע אני נמצאת בתקופה קשה ואני גם יודעת שהיא זמנית.

שני ילדים צמודים, הקטן בן חמישה חודשים והגדול בן שנתיים וחצי... הקטן עוד יונק (הרבה), כולל בלילה וב-5 בבוקר. הגדול עוד לא עצמאי לגמרי ואוהב את התשומת לב שלו (ואני ממש שמחה שזה ככה כי אני מאוד מתגעגעת אליו).

גם מבחינה כלכלית תקופה קשה.. אחרי שהגדול נולד, הייתי איתו בבית ולא עבדתי במשך שנה. חיינו על משכורת אחת יותר מדי זמן. ואז חזרתי לעבוד אבל תוך פחות משנה נכנסתי לעוד הריון ולא היו לי הרבה חודשים של משכורת נורמלית. עכשיו שוב אני לא עובדת כבר חצי שנה וההוצאות שלנו גדלו בטירוף.. בעוד חודש גם דוני יכנס לגן ובקיצור, בואו נגיד שחופשה כל חודשיים, פחות....

בסדר, לא נורא. זאת באמת תקופה זמנית. בקרוב אחזור לעבוד והילד הבא מתוכנן להיות בעוד הרבה זמן אז יהיו כמה שנים של רגע כלכלי.

ועוד מעט שניהם יהיו גדולים ועצמאיים (הכל יחסי) ואני אחזור לשפיות שלי.

אבל תראו מה זה, באתי לכתוב פוסט על עצמי ושוב כתבתי על זה שאני אמא.

רגע, חוץ מזה שאני אמא אני גם אני.

אני אנסה להתמקד בזה.

מה אני חוץ מאמא?

אני מחפשת עבודה טובה. פחות מעניין אותי התוכן.. וואלה מוכנה להיות גם מזכירה למרות שזה משעמם אותי, העיקר שהמיקום יהיה טוב והחברה תהיה טובה (התכוונתי לאנשים, אבל גם החברה יכולה להיות טובה..).

בא לי לעבוד בת"א, אבל בשביל זה אני אצטרך משרה מאוד נוחה וגמישה מבחינת השעות ושגם תהיה קרובה לרכבת, כי אני רוצה להיות בבית בערבים.

בא לי להרגיש צעירה. לא בא לי חברה מזקנת ותוכן משעמם. 

בא לי ליהנות, לפעמים בערבים. כרגע עוד לא ממש אפשרי כי דוני יונק מצטיין ואני עוד לא משחררת לבקבוק בלילה. כיף לי ככה. אבל עוד מעט. עוד מעט אוכל לצאת לבלות בערב, נוכל להזעיק את אחד מההורים לבייביסיטר.

בינתיים אני יכולה גם לצאת לבד, יבניאל יכול להישאר פה איתם. אולי אני רק חולמת בינתיים, אבל אולי.

בא לי לשמוע יותר מוזיקה.

לשתות יותר בירה.

בא לי להרגיש משועממת. לתת למחשבות לרוץ.

בא לי לגלול אחורה בפייסבוק בשביל להיזכר בעצמי של פעם.

פוסט דבילי שנותן לי כל כך הרבה.

תודה ישראבלוג.