I KNOW

השקיעה היום הרגישה ארוכה יותר מהרגיל ובשלב מסוים כבר נהייתה לי בחילה מרוב שהשמיים כתומים והזמן הוא לא יום ולא לילה.

נזכרתי שהיתה תקופה שבה מרוב צער כבר לא הצלחתי להבדיל בין העיקר לתפל, בין המשמעותי לשולי. הייתי פורצת בבכי בכל זמן ובכל מקום. הייתי בוכה שעות והייתי בוכה ימים שלמים ואז לא הייתי בוכה בכלל. במשך חודשים. זה עדיין קורה מידי פעם אבל לא בעוצמה ובטח שלא בתדירות של פעם.

לפעמים אני מרגישה כמו כוס של קפה שחור שנשכחה על אדן החלון או על השיש במטבח- בגדול אני בסדר אבל למטה יש משקעים די דוחים.