I KNOW

אפרסמונים תמיד מזכירים לי את סבתא שלי. אני לא זוכרת ממנה הרבה כי היא נפטרה כשהייתי די קטנה, אבל אני זוכרת אפרסמונים.  היא הייתה מקלפת אותם (יש מישהו חוץ ממנה שעושה את זה?) וחותכת לרבעים ואז מנסה לכבד אותי. אני חושבת שסירבתי לאכול מהם כי חשבתי שזה פרי של זקנים. 

בשנתיים האחרונות אני אוכלת, אבל עדיין עם רתיעה מסוימת. אני לא מקלפת כי למי יש כח לקלף וחותכת מכוער, חתיכות בגדלים לא שווים, ובכל פעם חושבת על סבתא שלי.

ככל שעוברות השנים אני משתכנעת יותר ויותר: את כל התכונות החיוביות שלי קיבלתי ממנה.