נותנת?

על פי ויקיפדיה המשמעות של המילה 'יזיז' היא "מי שמקיימים עמו קשר מיני קבוע. מהמילה ידיד, אך מאוייתת באות זין". שי היה הרבה מעבר לידיד באות ז'. אני פשוט לא אוהבת את המילה הזאת- ידיד. כאילו השפה העברית גרמה לריחוק בין הנשים לגברים. לדוברי האנגלית יש friend שמתייחס לכל המינים, לספרדים יש amigo ו- novio, כך שאין בלבול. רק אצלנו אנחנו תקועות עם ידידים בלבד. יש לי חברות וידידות, אלה שקרובות ואלה שפחות. ההבדל בינן מאד ברור ודיי קל לשייך כל מכרה לקטגוריה שלה. אבל בקשר לגברים אין דבר כזה חברות, כי חבר זה כבר "בויפריינד"- זה מישהו עם קשר רומנטי, זה מישהו שסבתא שמחה לשמוע עליו. אנחנו צריכות להסתפק בידידות בלבד, גם אם הם האנשים הכי קרובים אלינו. אבל שי, כמו רבים אחרים, הוא לא חבר שסבתא תשמח שאביא לארוחת שישי, אבל הוא בטח לא ידיד. הוא חבר. הוא אחד שאני יכולה לספר לו הכל והוא יקבל ויבין אותי. אני סומכת עליו והוא עליי. הוא בן אדם שאני יכולה לבלות איתו ולצחוק שעות בלי להשתעמם. יש לנו היסטוריה ארוכת שנים ואני לא רואה אותה מסתיימת בקרוב. לקטלג אותו כידיד פשוט יקטין את הקשר הטוב שיש ביננו. לכן גם כשהתחלנו לשכב המילה "יזיז" לא ממש התגלגלה לי על הלשון. אולי חברים עם הטבות? לא, זה פשוט לא נשמע טוב בעברית. נראה שצריך להתניע קצת דברים באקדמיה העברית ללשון.

סך הכל נראה שלשי יש כל מה שנחוץ- קשר טוב, כימיה, משיכה מינית. אז למה לא לקחנו את זה לקשר זוגי? החיים פשוט לא הובילו אותנו לשם. הכרתי את שי בכיתה יא. המשפחה שלי חזרה לארץ אחרי 4 שנים בגלות הניו יורקית וזכיתי להיות עם שי בכיתה. למיטב זכרוני, נהפכנו להיות חברים דיי מהר. הוא וסולט (כן, גם הוא חבר טוב שלי עד היום), הם החברים הכי טובים והיו כמו שני תאומים סיאמיים שדבוקים אחד לתחת של השני. מסתבר שכיתה יא1 היתה הכיתה של רוב החנונים של השכבה, וכילדים קצת שובבים הם לא ממש הצליחו למצוא את עצמם שם. למזלם אני באתי והרחבתי את הזוג שלהם לשלישייה. היינו מבלים הרבה בבית ספר, במיוחד בשיעורי תיאטרון, ולא לקח הרבה זמן עד שנדלקתי עליו. הוא תמיד היה בחור שרמנטי שמושך אליו מלא בנות. שטותניק ומרדן, אבל יחד עם זאת גם שקט ועמוק. הוא משדר סקס אפיל ומסתורין, ואם זה לא מספיק, אז הוא גם יפה תואר וחתיך. ברור שנדלקתי עליו! אבל אז הייתי ביישנית וחסרת ניסיון, לא היה מצב שהייתי עושה צעד. בינתיים היו לו חברות שבאו והלכו והמשיכה והמתח אצלי, וגם אצלו לדעתי, רק התחזקו.

פעם אחת כשהוא היה רווק הוא זרק לאוויר בהפסקה "אוף, איזה באסה שאת איתי בבית ספר, אולי תעברי?". לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. "אני פשוט לא מאמין בחברה מאותו בית ספר, זה אף פעם לא עובד". אידיוט. איזה רעיון מטומטם חשבתי לעצמי. אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה. הוא אומר לי שהוא רוצה, אבל משאיר את זה כמו שזה. אני יודעת שבדיעבד הוא התחרט על זה.

וכך עברו להם החודשים ובאפריל של אותה שנה נסעתי למשלחת לגרמניה. זה כבר סיפור אחר, אבל השורה התחתונה היא שהתאהבתי. האנס הגרמני סחף אותי מהרגליים ועכשיו היו לי עיניים רק אליו. שי כבר לא היה אופציה למשבצת הבויפריינד, הוא פשוט נשאר חבר. חלפה שנה והנשף הופיע באופק. כולם בשכבה חשבו שהם חיים בסרט אמריקאי והתחילו להזמין אחד את השני כדייט לפרום. גם אני רציתי דייט לפרום, אבל הבן אדם היחיד שרציתי לסיים איתו את הערב גר ביבשת אחרת. אז היי! למה שאני לא אצא עם החבר הכי טוב שלי, זה שיש לנו מתח מיני מתמיד והוא כרגע רווק? זה נשמע רעיון טוב! זה לא היה רעיון טוב. שי ניסה לנשק אותי במסיבה, עצרתי אותו והוא אמר לי שהוא רוצה שנהיה ביחד ושאני לא צריכה להיות תקועה על הגרמני הזה. אבל הייתי תקועה חזק על הגרמני הזה ובסוף רוב הערב ישבנו במדרגות של האולם ודיברנו ואני בעיקר בכיתי כי הייתי שיכורה והרגשתי שהולכתי אותו שולל. היה אחלה ערב.

שנה קדימה, האנס ואני סיימנו את הקשר. כל כך רציתי שתהיה אופציה עם שי, אבל שי היה תפוס חזק ומאוהב בטירוף. זה לא הפריע לו ללחוש לי באוזן ערב אחד "איך זה שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות ביחד?". הרבצתי לו מהר על האמירה הזאת. היתה לו חברה ואני כיבדתי את מקומה, אבל הרגשתי בדיוק כמוהו. העולם פשוט לא רצה שזה יקרה ביננו. אני לא יודעת למה.

שנה נוספת עברה ושנינו היינו שבורי לב. החברה עזבה אותו וממני נפרדו בלי התראה. טיימינג מושלם כביכול, השאלה מושלם למה. שנינו היינו מאוהבים חזק באנשים אחרים, שנינו היינו שבורי לב וניחמנו אחד את השנייה. ביום חורפי במיוחד החלטנו יחד עם סולט להיפגש בצהריים אחרי שלא נפגשנו תקופה ארוכה בגלל הצבא. הלכנו לשחק ביליארד והיה כיף כזה שגרם לי לשכוח את החור שיש לי עדיין בלב. כל הפגישה שי ואני פלירטטנו. אנחנו תמיד מפלרטטים, זה לא חדש, אבל היה הפעם משהו שונה כי שנינו ידענו שעכשיו זה יכול לקרות. כאילו לא היינו צריכים לדבר על זה וידעתי שהערב זה יקרה.

שי הגיע אליי בערב ומהר מאד נכנסנו למיטה. היה ריגוש באוויר של הגשמת חלום אחרי שלוש שנים שלא חשבתי שיקרה. סוף סוף אני ושי הולכים לשכב, כמה חיכיתי לזה. אבל פתאום המחשבות שינו את אופיין. לשכב עכשיו? עם מישהו שהוא לא בן הזוג שלי? שאין לי אליו רגשות כאלה? זה היה נראה לי הזוי. עד עכשיו הייתי רק עם שני בני זוג שאהבתי את שניהם אהבת אמת. המחשבה על לשכב עם מישהו כשאין רגשות מעורבים היה נראה לי הזוי, במיוחד כשעוד היו לי רגשות לאקס הטרי. בלי ששמתי לב דמעות התחילו לנזול לי. שוב מצאתי את עצמי בוכה ליד שי כי קשה לי להתקדם איתו עוד מדרגה. הסברתי לו את הבלבול שעבר לי בראש והוא היה מכיל ואוהב. זה לא שנכנסתי למיטה עם בחור שרק הכרתי. למרות שזאת לא היתה אהבה רומנטית, ביני לבין שי היתה אהבה של חברות והוא כיבד אותי והבין אותי. החלום שלי להיות עם שי התנפץ לי בפנים וזה לא תרם לכאב שכבר חשתי.

כמה חודשים אחרי זה אמא של שי התחתנה וכמובן שהוזמנתי לחתונה. אחרי הרבה אלכוהול מצאנו את עצמנו מתחרמנים בסמטה מאחורי האולם. היא לא היה מוסתרת מדי אבל השילוב של האלכוהול והחרמנות פשוט גרמו לנו לא לחשוב על הסיטואציה נכון. אותו שילוב גם גרם לזה שסוף סוף נשכב. שם בסמטה הזאת שמשתלבת עם רחוב דיי פעיל, כשהבגדים עדיין לגמרי עלינו ועם תשוקה אדירה באוויר. פתאום באמצע קיבלתי קצת שכל והבנתי שקל מאד לראות אותנו, לא ראיתי בינתיים מישהו שראה אבל זה לא היה לי נח וביקשתי שנעבור מקום. התחלנו להסתובב באזור בעיר ולחפש מקום להזדיין בו. ביאסתי את התשוקה אבל לא הייתי מסוגלת להישאר שם. בסוף מצאנו בניין נטוש והשלמנו את החלום סופית.

הגעתי למסקנה שאני יכולה לעשות סקס בלי אהבה, אבל כנראה רק כשאני שיכורה. כך לפחות חשבתי אז. היום אני יודעת שכנראה הייתי צריכה לקחת את זה בצעדים. אם פעם לא הצלחתי לדמיין לשכב עם מישהו שאני לא אוהבת ופרצתי בבכי, היום אני כבר לא זוכרת איך זה להיות עם מישהו שאני אוהבת. אחרי הפעם הזאת עם שי הייתי בטוחה שאני אוכל לעשות סקס פשוט רק כשאני שיכורה. מאוחר יותר גיליתי שגם את האלכוהול אני יכולה להוריד. כבר היה לי את הניסיון של סטוץ אז מה זה משנה באמת אם יש שם רגשות או לא? יש רגשות של תשוקה וחרמנות, זה מספיק לי. ואז זה כבר הפך לשגרה. זה הפך להבנה שיש סקס עם רגשות ויש סקס בלי, השאלה היא מה את מחפשת כשאת נכנסת לסיטואציה. האם את רוצה משהו זוגי או שאת פשוט באה לספק לך צורך הזהה לרעב או לצמא. אני שמחה על העובדה שאני יכולה ליהנות גם מסקס כזה, במיוחד כשאני מכירה כל כך הרבה בנות שעדיין לא יכולות לדמיין את עצמן שוכבות עם מישהו שהן לא אוהבות. אבל זה עניין של פתיחות, בגרות, רצון וגם איזה שהוא תהליך. לא הייתי מסוגלת לעבור מסקס עם אהבה לסטוץ כל כך מהר, הייתי צריכה את השלבים, להתרגל לרעיון, להתמסר לסקס שנועד רק בשביל סקס (שדרך אגב, עם הפרטנר הנכון יכול להיות מדהים לא פחות) ולהבין שמותר לך לעשות את זה גם בלי חבר. אני חושבת שבתוך תוכי ידעתי שמותר לי, למרות מה שהחברה תמיד אומרת על נשים, אבל לקח לי זמן גם מזה להשתחרר. אני שמחה שהשתחררתי. אחרת כנראה הייתי בחורה מאד עצבנית ולא מסופקת.

שלושה שבועות אחרי החתונה הגשמתי חלום אחר וחזרתי לאקס שעדיין לא הצלחתי להתנתק ממנו. שי היה עדיין מאוהב באקסית ושנינו ידענו שאנחנו רק מתנחמים בזרועות של השני. שנתיים אחר כך חזרנו לאותה הסיטואציה והפעם לא היה דרוש אלכוהול כדי ששי ואני נהנה אחד מהשנייה. הייתה לנו תקופה טובה של חברות עם הטבות. ישיבה על פייסל ואחר כך סקס טוב. היא הסתיימה כשנסעתי לדרום אמריקה והוא להודו. מהודו הוא בחר לעבור ולהשתקע באוסטרליה ואני חזרתי לארץ כשהוא לא שם.

לפני כמה חודשים הוא הגיע לביקור. הרבה אצלו השתנה. השתוטניקיות שלו קצת נעלמה והוא היה הרבה יותר שקט ומופנם, אבל ממקום שלם ורגוע. זה קצת הפריע לי, אבל זה לא שינה לי. שמחתי לראות את החבר הטוב שלי אחרי יותר משנתיים שלא ראיתי אותו. הוא בא לי בזמן כל כך טוב. הרגשתי שנמאס לי מסקס עם אנשים שאני בקושי מכירה. אפילו אם אני מושכת את זה לדייט שלישי (שזה לא פשוט לי בכלל בדרך כלל), זה עדיין לשכב עם מישהו שאני לא ממש מכירה. רציתי להיות עם מישהו שבא לי באמת לחבק אותו אחרי, לא באופן מזוייף, אלא באמת עם רצון אמיתי. את שי רציתי באמת לחבק. גם אם זאת שוב, לא אהבה רומנטית, זאת אהבה של חבר שאני ממש אוהבת ומעריכה. חבר שהתגעגעתי אליו מאד. והנה הוא בא וישבנו ערב שלם ודיברנו ושכבנו ודיברנו ושכבנו והתחבקנו והוא אפילו נשאר לישון! (לא קורה לי הרבה). ושכבתי שם בזרועות שלו, נהנית, אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי. ידעתי ששי ואני לא נוכל להיות זוג, בלי קשר לעובדה שהוא גר בקצה השני של העולם, אנחנו כבר לא מתאימים, זה לא כמו בתיכון, אבל התבאסתי קצת על זה שאין לי פה עוד חבר כמוהו, והוא כבר לא באמת כאן.

"את פשוט נוטפת סקס", הוא אמר משום מקום בלי קשר בכלל לשיחה ואני, הייתי המומה לרגע. כאילו, זה נכון, הוא צודק, הוא לא היה יכול לקרוא אותי יותר טוב מזה. הכל אצלי סובב סביב סקס. אם אומרים שגבר חושב על סקס כל 7 שניות, אני כנראה חושבת על זה כל 4. כל דבר אצלי מתקשר בצורה כזאת או אחרת לסקס. אם זאת בדיחת That's what she said לכל הערה שמדברת על גודל, כניסה או חור. או אם זה זאת המחשבה על כמה שאני חרמנית ובא לי בולבול עכשיו. גם אם זה נראה שלדבר הזה שנאמר אין שום קשר לסקס, אני אמצא את הקשר. אני אוהבת סקס, ואני לא מתביישת בזה. כל מי שמכיר אותי יודע את זה עליי. אבל מי שלא, בדרך כלל מופתע כשאני מורידה את משקפי קלארק קנט שלי וחושפת להם את הפרצוף האמיתי שלי. אולי זה כי אני לא הטייפ קאסט של חולת מין שכולם בונים לעצמם בראש- איזו ילדה רעה עם קעקועים שמורדת בכל העולם עם נגיעת הטרדה מינית מהילדות. אולי זה בגלל עליצות הנעורים והנמשים שמעבירים תחושה שאני ילדה טובה וחסודה שאוהבת מסיונרית רק עם האחד שאליו נועדתי. כך או כך ממני בהתחלה לא מצפים. אבל הוא, איך שהוא עלה על זה מהר מאד.

היינו בפסטיבל אינדינגב, פסטיבל מוסיקת אינדי שנערך בנגב- מפתיע, אני יודעת. הכרנו ממש לפני כמה שעות בודדות ואולי זאת היתה השיחה הראשונה שלנו שהיא מעבר לשלום שלום. הגעתי לשם עם עומרי סולט, אחד החברים הכי טובים שלי מהתיכון. בתקופה האחרונה התחלתי להתקרב יותר לחבר'ה שלו וזה היה נראה כל כך מתאים להגיע איתו ועם עוד שישה חברים לפסטיבל מוסיקה של שלושה ימים. תמיד אהבתי להיות הבת היחידה בין חבורת בנים. הרבה יותר כיף איתם מחבורת בנות. אין ריבים, אף אחד לא נעלב ותמיד הכל בסבבה. במיוחד אצל החברה האלה, הכל זרם.

אז ירדנו לנגב והקמנו אוהלים. אילן וליאור שלומדים בבן גוריון, הביאו איתם את איתי מהלימודים והוא צירף את חבר שלו דור. אחרי שביססתי עם החברים מהבית יחסי חברות אפלטוניים בלבד, תוספת של גברים חדשים זאת תמיד הזדמנות נהדרת למצוא איזה בחור למשגל או אפילו למשהו מעבר. מה שבטוח שבפסטיבלים או בכל אירוע אחר מהשגרה בעצם, אני אוהבת להיות שובבה. לכן, כל כניסה של בחור למעגל המצומצם תמיד תהיה מלווה בבחינה מדוקדקת מלמעלה למטה. והנה, נכנסו להם איתי ודור לעיני הרנטגן שלי, אך ללא הצלחה הם לא עמדו בתנאים, צעדים מצדי כבר לא ינקטו. אני בחורה שבדרך כלל יודעת מה היא רוצה והם לא עשו לי את זה. לא נורא, הכל לטובה. זה אפילו קצת משחרר כי עכשיו אני יכולה להתמקד בחברים שלי ולא בהשגת בולבול. כך לפחות חשבתי.

וכך אני משוטטת לי חסרת דאגות, נהנית מהאווירה של הפסטיבל, של האנשים, של המוסיקה, של החופש. לא דואגת להשיג זיון, כי זה לא משנה, כיף לי גם בלי זה. בדרך לאוהל אחרי הופעה טובה אך מעייפת, אני נתקלת בדור. הוא בחור צנום, לא כל כך גבוה, כתפיים קצת שפופות ואווירה סטלנית ורגועה, אבל בקטע מוגזם שכבר לא מקסים אותי. יש סיבה שבבחינה הראשונית אמרתי לא. הוא לא מושך אותי. אנחנו נכנסים לשיחת חולין. מאיפה אתה בארץ. מה אתה עושה בחיים. שאלות סטנדרטיות של היכרות של אנשים שישנים באותו מאהל. ואז הוא משאיר אותי בלי מילים.

"מה?" אני אומרת לו בפליאה. "את פשוט משדרת כל כך הרבה סקס, אני מת לשכב איתך". "אממ תודה?" אני אומרת בבלבול. מצד אחד הוא צודק, מצד שני מה אני אמורה להגיד? להגיד לו שהוא 'לא לעניין' יוצא כנגד כל העקרונות שלי. אני בעד עולם עם שיח פתוח על סקס. אני רוצה שיום יבוא וזה יהיה כל כך נורמלי להתנהג כמו דור. אבל כשאני נתקלת בזה ככה אני לא יודעת מה להגיד. להגיד לו שהוא צודק? הוא יקבל את זה כאישור לזה שאני רוצה לשכב איתו? אבל אני לא רוצה לשכב איתו. להגיד לו שאני לא אשכב איתו? קצת לא נעים להגיד את זה לבן אדם ככה בפרצוף. תמיד חשבתי שאני בן אדם נחמד מדי, בסיטואציות כאלה הייתי רוצה לדעת להיות יותר ביצ'ית. "זה מחמיא לי", יצא לי. תגובה יחסית לא רעה לבלגן שהלך לי בראש. אני מובכת אבל מנסה להיראות קולית. "מוזר שקלעת למי שאני". -"כן אני טוב בזה". הוא ענה.

סולט, אילן וליאור הופיעו בצומת השביל והשיחה נקטעה. מזל. הלכנו כולנו לאוהלים ותחושת הבלבול נשארה בי. מי זה הבחור הזה? איזה בטחון, איזה ישירות. בטח הוא יודע דבר או שניים. אולי הכלי העצום שלו נותן לו את הביטחון הזה? איך אני אוהבת כלי עצום. בכלל לא בניתי עליו. איזה מוזר. אני חייבת להזדיין איתו, יש לי פה סקס בטוח וגם משהו מעניין ומרגש. יכול להיות שאני אגלה משהו חדש מתחת לרזון שלא מושך אותי? טוב, אם הוא יעשה עוד צעד, נזרום.

לא הגענו יותר מדי מוכנים לפסטיבל. האוהלים היו באמצע המדבר, בלי טיפת צל ואנחנו לא חשבנו להביא צילייה. מחוץ לאוהל נשרפנו בשמש, בתוך האוהל היה אולי 80 מעלות ונראה שאין מקום הגיוני לנוח בו. אחרי קפיצות בהופעות ופייסלים מהבוקר עד הערב, הייתי זקוקה למצוא מקום לחדש את האנרגיות שלי לקראת ההופעות הטובות בערב. "מישהו רוצה לבוא לחפש איתי צל?" שאלתי. בכניסה לפסטיבל ראיתי מספר עצים שיכולים להיות מושלמים למנוחה. גם מרחק מההופעות והרעש יכול לספק ריענון לא רע. לא הייתה לי בעיה ללכת גם לבד, העיקר לנוח. אף אחד לא זרם, מלבד, איך לא- דור. "אני יכול לבוא איתך אם את רוצה". כמובן. הוא רוצה להזדיין, אבל מסתבר שגם אני. הוא סיקרן אותי, הוא הציע לי סקס בצורה הכי ישירה שאפשר, ועכשיו אני רוצה לדעת איך זה יהיה. אני גם בפסטיבל אז אני מרשה לעצמי להשתולל ואנחנו לוקחים לונג והולכים לכיוון היציאה מהפסטיבל.

מצאנו לעצמנו פינה מוצלת עם בריזה. יש כמה אוהלים בודדים באזור הזה, רחוקים מאתנו. אנשים שבחרו לקחת את הפסטיבל קצת באיזי ושיהיו להם פרטיות ושקט. מסתבר שגם אנחנו באנו לפרטיות ושקט. נשכבנו על הלונג והתחלנו לנמנם. באמת ובתמים רציתי לנוח. הסקס יבוא כנראה מאוחר יותר אולי, אבל עכשיו אני רוצה לנוח. לא באתי לפסטיבל הזה כדי למהר. אז ככה נחנו מספר דקות ואז הוא קם והוציא וופורייזר. הוא התחיל לעשן ואני הסתקרנתי. רק שמעתי על זה בעבר והוא הסביר לי ונתן לי לנסות. שוב, הוא קרא אותי. אולי היה לו במזל בעצם, אבל הדרך לגרום לי להימשך, היא לגרום לי להרגיש שהוא יכול ללמד אותי משהו חדש. אני לא מצליחה להימשך לבחורים שאני מרגישה שאני מבינה יותר מהם. זה פשוט מחסל לי את כל הלבידו. והנה בא לו בחור עם גישה מעניינת, נראה שיש לו איזה ניסיון חיים שיכול לעניין אותי והופך לגמרי את ההחלטה הראשונית שלי לגביו. הוא בעניין, אני בעניין ולא לקח לדברים יותר מדי זמן להתחמם משם.

הלכנו לחפש מקום קצת יותר אינטימי. נראה שלא היה לו מזיז לעשות את זה שם במקום כשהכל פתוח מסביבנו באמצע היום. לי זה פחות מתאים, אז הגענו למטע תפוזים ובין השורות החלטנו להתמקם. ממש נוף ישראלי רומנטי לזיון קליל באמצע היום. אז איך היה? לא משהו. כל מה שבניתי לעצמי בראש על בחור שמבין עניין, תשוקתי וסוחף דיי הלך לטמיון כשהגענו לעשייה בפועל. אפילו בסוף הגעתי למסקנה שהוא בחור דיי מעצבן ומתנשא. כל המחשבות המסקרנות על עולם חדש ומעניין אצלו, הוחלפו בפלוץ סטלן שחושב שהוא מבין הכי טוב. זה כבר לא עושה לי את זה.

"את צריכה ללמוד לעשות סקס לאט", הוא אמר לי. הרגשתי את הבטן מתהפכת לי בעצבים. אני מרגישה את זה גם עכשיו כשאני כותבת בעצם. אבל לא עניתי לו. אחרי שהוא לא הפסיק להאדיר את עצמו מולי על הניסיון הרב שיש לו בזכות מערכת יחסים עם אישה בת 50, או על מספר הבנות שהוא היה איתן, הבנתי שטעיתי באבחנה שלי. הוא לא היה עם ביטחון עצמי במיניות שלו, הוא רצה להשוויץ במיניות שלו. זה גם מה שראיתי בזמן הסקס. אני מבקשת קצב מסוים כי אני מכירה את הגוף שלי, מכירה מה עושה לי טוב, איך להגיע לאורגזמה- זה לא קשה לי במיוחד. אבל הוא רצה ללמד אותי לעשות עכשיו סקס לאט ולא להקשיב לשותפה שלו למין. אולי כי זה מה שבת ה50 לימדה אותו והוא רוצה להראות שהוא מבין עניין. אבל הוא לא הקשיב לי, אז אני יודעת שהוא לא מבין עניין. הוא התעקש ואני לא גמרתי.

קורה, יש פרטנרים שלא מתאימים. אתה רוצה לאט, אני רוצה מהר. מבאס, אבל קורה. מה שלא צריך לקרות זה שתרמוז לי שזה באשמתי ושאני צריכה לשנות משהו. בגלל זה התעצבנתי. אני לא *צריכה* לעשות כלום. אני יכולה ללמוד ליהנות מסקס איטי יותר. אני חושבת שתמיד צריך להתקדם במיניות וללמוד, אבל לא ככה. אולי שידרתי שאני רוצה לגלות דברים חדשים, אבל מעולם לא אמרתי "תלמד אותי".

את הדרך חזרה עשינו דיי בזריזות בלי יותר מדי דיבורים. אחרי האמירה ההיא ואחרי העובדה שנשארתי ללא אורגזמה, הייתי פחות שותפה לשיחה. הגענו חזרה למאהל והתיישבנו עם כולם. אין לי ספק שהם ידעו פחות או יותר מה הלך שם, אבל זה לא הורגש, כי הם מגניבים כאלה ומכירים אותי ואוהבים אותי כמו שאני, חרמנית. אחרי כמה זמן דור הלך להופעות ולא ראיתי אותו יותר. נעלם כמו האורגזמה שלי.

הכי קל להגיד- איזה בזבוז של סקס, חבל שזה קרה. אבל זה יכול לקרות עם כל אחד, אפילו עם הבחור עם הכימיה הכי טובה או עם בחור שאני אוהבת. זה כבר קרה בעבר ויקרה בעתיד. אני עוד אתאכזב מבנים או ממשיכה כוזבת איתם. במקום להסתכל על הבאסה של החוויה אני מנסה ללמוד ממנה. ללמוד ממנה כדי שאני אכיר את עצמי ואת המיניות שלי יותר טוב. דור לימד אותי שני דברים- 1. אני אוהבת סקס מהיר וחזק, אין לי ספק. 2. להקשיב לאינטואיציות הראשוניות שלי. יש סיבה שהוא לא עשה לי את זה בהתחלה וחבל שנפל לי האסימון רק בסוף.

הפסטיבל היה מעולה. מוסיקה מעולה, חברים נהדרים, סמים, צחוקים, הכל פשוט היה טוב. הצלחתי לחזור למקום שלא עוסק בסקס אלא מתמקד ברגע ובאנשים שסביבי. לפעמים זה לא פחות טוב ואולי גם את זה הייתי צריכה לזכור.