גם הלסת שלי שמה לב כשהכנסת לי אגרוף לפנים באמצע התקף הזעם שלך היום.
צרכים מיוחדים.
צרכים מיוחדים.
אוטיזם.
צרכים מיוחדים.
אובחנת בגיל 3.
הייתי בערך בת 8 אז, באבחונים. באבחון הסופי.
ומאז, שנים אחרי שנים, אני מוקפת בצרכים מיוחדים בכל פינה.
זה משהו שאני רוצה לעסוק בו בעתיד.
זה מה שעשיתי בשירות לאומי.
הדרכתי בלא מעט מקומות וקייטנות.
דיברתי על זה בקבוצות קטנות בכיתה, ברחוב בפינה, אפילו על כמה במות פה ושם, אבל בקטנה.
ניסיתי ליצור קבוצה לאחים שיש להם במשפחה אח או אחות מיוחדים,
אפילו הלכתי למפגש אחים דרך עמותת קשר.
החיים שלי איכשהו כל הזמן סובבים סביב כל הנושא הענק הזה.
זה בוער לי בדם כמו שריפה יוקדת.
אבל לפעמים דיי רחוק מהעין שאני חווה את זה כלכך קרוב לעין וללב,
בין 4 קירות הבית.
השבוע בבית הספר החדש שאני עובדת בו לילדים עם פיגור שכלי, יש גם כמה ילדים עם אוטיזם.
שמרתי על 3 ילדים עם עוד סייעת והזכרתי את 'המילה האסורה'.
הילדה בת 11, שאלה אותי 'מה זה אוטיזם?'
הסייעת הסתכלה עלי במבט רציני וענתה לה 'זה קושי'.
'זה קושי'
'זה קושי'.
כל הזמן אומרים לי,
'אשירה כמה את חזקה!', 'כמה כוחות נפש צריך בשביל לחיות עם אחות כזאת!', 'בחיים לא הייתי שורדת דבר כזה', 'איזה מדהימה את שאת מתמודדת עם זה!', 'לא נראה בכלל שקשה לך!'
עצור.
אני לא ביקשתי את זה. אני לא בחרתי את זה. כוחות נפש זה שטות, בהתחשב במצב שאני מתמודדת עם מציאות.
אין לי ברירה אלא 'לשרוד'. זה לא שאני יכולה או רוצה לקום וללכת.
זה לא שיום אחד תקומי בבוקר בהיר, בחלון יהיה ציוץ ציפורים, ואת תיגשי אלי ותביאי לי חיבוק.
'אשירה, אני אוהבת אותך. תודה שאת אחותי'.
לא.
במקום זה יש שקט. כל הזמן רק שקט.
את אמנם לא ממש שקטה. אפילו דיי קולנית לפעמים.
את כל הזמן ממלמלת לעצמך ושרה לעצמך, עושה ביטבוקס תוך כדי שירה (איך לעזאזל את עושה את זה?), מזמזמת.
אבל כששואלים אותך משהו, את בדרך כלל שותקת. את תחזרי על התשובה שנגיד לך.
השקט הנצחי שלך שורף. מבעית.
אחותי הקטנה, את כבר לא ממש בת שנה.
עוד מעט תחגגי 13, ומודה בפה מלא ולב רחב שהתקדמת בשנים האחרונות.
אין בן אדם בעולם שמסוגל לאהוב אותך יותר ממני.
גם אני מבינה אותך יותר מכולם.
אבל אף אחד לעולם לא יוכל להבין את הכאב בזה שיש לך מחזור ואת הרוסה מכאבים ופשוט לא יכולה לומר לי את זה.
אני נשארתי עם שריטה מהמזלג והסכין שזרקת עלי היום, שקצת דיממו.
נשארתי גם עם דם מהפה כי החטפת לי אגרוף כשביקשתי ממך לערוך שולחן היום.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
