בהתחשב בזה שאני בן אדם שנוטה לא מעט לראיית שחורות,
שבהתחשב בזה שהעולם לא מושלם והחיים מעולם לא היו או יהיו קלים,
I kind of have my shit to gether
אני לא מכירה עוד הרבה אנשים בגיל שלי שיש להם את רמת הבגרות שהגעתי אליה.
אני לא מכירה עוד הרבה אנשים בגיל שלי שעומדים כל יום לבשל לעצמם אוכל בריא ומגוון.
אני לא מכירה עוד הרבה אנשים בגילי שקובעים לעצמם תורים לדיאטנית ולרופאת נשים ולרופא שיניים, כדי לבדוק מידי פעם שהגוף עומד בכל מה שקורה.
אני לא מכירה עוד הרבה אנשים בגילי שמנקים והופכים את כל הבית ושוברים את העולם כדי לשמח את ההורים שנסע לחופשה ליומיים, כי אני רוצה שהם ישמחו וינשמו במקום לרוץ ישר חזרה לכספים וכביסות ובישולים וניקיונות וטלפונים ולחצים.
אני לא מכירה עוד הרבה אנשים בגילי שממש משתדלים ללכת לישון מוקדם ולשתות מספיק מים ביום, כי הם מבינים כמה זה חשוב.
אני לא מכירה עוד הרבה אנשים בגילי ששואבים כלכך הרבה אנרגיות ושמחה מלנקות ולסדר דברים.
אני לא מכירה הרבה אנשים בגילי שהבינו כמוני את המשמעות של המילים בשירים.
אני לא מכירה עוד הרבה אנשים בגילי שמצליחים לעמוד בכל הלחץ והמשקל שנח לי על הכתפיים.
אני לא מכירה הרבה אנשים בגילי ששואבים כלכך הרבה כוח ואומץ ורצון ותעוזה, בזכות עצמם.
אני גאה בעצמי.
ממש.
גאה בהתקדמות שלי
גאה בכוחות הנפש העצומים שיש לי
גאה בזה שהתקפי חרדה וימים רעים לא מפילים אותי
גאה בזה שאני מסוגלת לבחור ולהחליט דברים לעצמי, נטו כי זה בשבילי ומגיע לי
גאה באיך שאני נראית, גם אם לפעמים השוקולד קורץ מידי והמראה מתרחבת בלי היכר
גאה בכל מה שעברתי
גאה בכל מה שאני עוברת
גאה בכל מה שעוד אעבור
גאה בזה שנתתי לעצמי להתאהב, וזה ממלא אותי בחיים ואושר בלתי נגמר
גאה בזה שלמרות שאין לי עדיין רישיון, שעוד לא עשיתי פסיכומטרי, שעוד אין לי שמץ של מושג מה אני רוצה ללמוד ולעשות עם החיים שלי, שאני עדיין נלחמת להיות נורמלית וחסכונית מבחינה כלכלית, שאין לי מושג מה העתיד צופן -
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
