פגשתי היום את אחד החברים הכי טובים שלי שעבר לגור בגרמניה לפני כמעט חצי שנה.
לראות אותו היה כמו לקבל משב רוח נעים לפנים כשיוצאים מהבית לערב סתווי.
התגעגעתי אליו כלכך, וכששמעתי לא מזמן שהוא בא לביקור בארץ חשבתי שהלב שלי יפרוץ החוצה מבית החזה.
הבחור ואני חברים טובים כבר כמה שנים טובות. הוא משלים אותי ודומה לי בכלכך הרבה רמות.
עברנו המון ביחד ולחוד ושוב ביחד.
הלכנו שלובי זרוע ודיברנו וריכלנו וצחקנו כמו זוג קשישות שחברות כבר נצח.
הוא זמר ונגן בין המוכשרים ביותר שיצא לי להכיר, ואין זמן שאנחנו לא יחדיו וזה מגיע לסשן נגינה ושירה מדהימים.
הוא ישב היום בפסנתר וניגן ושר עם קול הקסם שלו,
בדיוק כמו בימים הטובים.
אד שירן הפרטי שלי.
העדפתי לא להצטרף אליו בשירה רוב הזמן, פשוט חייכתי ועצמתי עיניים והתענגתי על כל הזכרונות ועל האושר שהרגעים הקטנים האלה מביאים לי.
התגעגעתי אליו כלכך, יותר משאפשר לתאר.
אני מתגעגעת לכלכך הרבה אנשים שהיו איתי במשך השנים, אבל לא הצליחו להמשיך לצעוד איתי על אותו מסלול חיים.
אני מנסה לחזור לקשר עם כמה חברים טובים שהולכים ונעלמים לאחרונה.
כי אם מישהו כלכך השפיע עלי וכלכך חשוב לי - אני לא מתכוונת לוותר על חברות אמיתית.
לא כי הוא גר בגרמניה, שנות אור מפה.
לא מוותרת על החברות הכי טובות שלי, שמפוזרות בכל קצוות הארץ, כל אחת בבסיס אחר או במקום שירות אחר או בזמן אחר ושונה בחיים.
אני רוצה לשמור את כל האנשים שאני אוהבת קרובים ככל האפשר.
וזה כלכך חשוב לי.
וזה כלכך שווה את המרחקים, את הזמנים שלא מדברים. את הגעגועים והבכי שצורב ושורף את העיניים.
את הכל.
שווה את הצחוק המתגלגל והחיבוקים בלי סוף והאהבה האינסופית שקיבלתי היום.
זה מרים אותי כלכך כלכך גבוה,
לדעת שיש אנשים בעולם הזה שיכולים להיכנס לך כלכך עמוק ללב,
שיכולים להשפיע עלייך כלכך לטובה,
שיכולים כלכך להיות שם בשבילך באש ובמים ובכל מצב.
וצחקתי היום בלי להפסיק, בלי להתאמץ.
ואתה שרת וניגנת לי,
והשמש שקעה לאט לאט
והחברות והקרבה רק עלתה ועלתה.
ואני רק רוצה להמשיך לעלות ולעלות.
שלעולם לא ייגמר ההר הזה של החיים,
שאני לא אפסיק אף פעם לטפס בו ולהיאחז בו.
חלק קטן אך אדיר מהשירים ששרנו היום ומילאו אותי בחיים:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
