מרוב חוסר חיים אין לי אפילו זמן לשבת לפרוק על הדף את כל מיליוני המילים והמחשבות והתהיות שרצות לי בסיבובים בראש
התקופה האחרונה הייתה לא טובה במיוחד.
לא כיף כלכך לקום בבוקר לאחרונה.
לא חסר רע.
אבל אתמול ישנתי בדירת השירות שעזבתי ביוני, אפילו במיטה שלי בחדר שנאלצתי לעזוב בעל כורחי.
הבוקר עליתי על האוטובוס שהייתי עולה עליו במשך שנה. אפילו באותו זמן ועם אותם אנשים בתחנה.
התגעגעתי להמולה התל אביבית ולכל הכאוס שהיה הבית שלי במשך שנתיים.
העיר שנתנה לי חופש.
והייתי עם השותפה שלי.
ועוד יותר התחזק אצלי כמה החברים שלי משמעותיים בחיים שלי,
כמה כוח אני שואבת מהם וכמה אני צריכה לפגוש אותם בכל זמן שרק אפשר.
ואני אמורה להשתחרר מהשירות השבוע.
אחרי שנתיים של שירות לאומי - הגיע הזמן לומר די.
אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר חוץ מלסיים את השירות.
הכל אצלי מתחיל ונגמר בסוף השבוע הזה כשאסיים ואצלם תמונה של גזירת כרטיס שירות ואכתוב פוסט ארוך בפייסבוק על המסע הארוך שעברתי
ואני רוצה שדברים יסתדרו.
ואני רוצה להצליח לנשום עמוק.
כדאי שארשום דברים שעושים לי טוב כדי לסיים את היום במשקפיים ורודות:
ריח של כביסה שהרגע יצאה מהמכונה
מקלחת חמה מאוד שהופכת את העור לאדום ורגיש
המחשב שלי
לישון עם החתולה
להיכנס הביתה ישר לחיוך ולחיבוק של אחותי הקטנה ואמא
לדבר בוידיאו צ'אט עם חברה
לחשוב עליו
הרבה טבעות על הידיים
מכנסי פיג'מה של הארי פוטר
מסיכת פנים
המיטה שלי
לדים עם אור לבן חם ונעים
הנשימות של אחותי הישנה במיטה לידי
מהמתוק אל המר
אופטימיות
משמרות שעוברות מהר בעבודה
לרדת במשקל
אנשים שדואגים לי ואכפ להם משלומי
ממתקים אמריקאיים
תקווה בלתי נגמרת לסופ"ש איתו אם הצבא ישחרר אותו
לדמיין את עצמי מתכרבלת בידיים שלו ונרדמת
להצליח לגרום לילד בכיתה בשירות שמתפרע להירגע
כשהילדים בכיתה בשירות מתלהבים כשאני נכנסת לכיתה
הצליל של המקשים במקלדת כשמקלידים מהר
חורף
בגדים ארוכים שאפשר להתחפר בהם בלי לדאוג למשקל
להתקדם בספר שלי
להתחפר מתחת לשמיכות עם החתולה צמודה ולהירדם מהר
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
