והיא אהבה את העולם כל כך,
ששכחה לאהוב את עצמה, מבין אלפי הפנים בהן נתקלה מדי יום, היו פנייה שלה קרות, עגמומיות, שטוחות.
בהיבטה החטוף במראה מדי בוקר, הייתה נפעמת לגלות, את מידת חוסר האמונה, אשר קרנה בין פניה, ובחיוכה הקלוש שביסר רעות.
כתבתי את זה לאנה,
היא כבר לא בחיי יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
sleepwell