לאחרונה אני חווה עומס נוראי בחיי האישיים בעבודה ומחוצה לה. יש לזה השפעות שלא חוויתי בחיי כנראה גם בעקבות ההתבגרות שלי הפיזית והנפשית זה גורם לי לנדודי שינה חולי בלתי מוסבר למרות שאני עוסק בספורט וחוסר שקט נפשי. אני שם לב גם שאני לא מוצא פתרון יחודי לתופעה על אף טיפולים פסיכולוגיים קריאת ספרים הקשבה למוזיקה וכדומה גם נסיעות למקומות מרוחקים עם אופי מבודד לא עוזרות ממש. החלטתי לא לנסות להלחם בזה פשוט לקבל ולתת לעצמי לשקוע עוד טיפה עמוק יותר ובהקשבה העצמית שלי עם עצמי לבד לבד בדיוק באותו הרגע שבאתי להרים את הטלפון ולבדוק אם יש הודעה חדשה בוואטס אפ? הנחתי אותו חזרה על השולחן ונתתי לעצמי עוד 6 דק' של מנוחה המחשבות התחילו להציף אותי שוב שוב בתהליך של הניתוק הזה מהקיום החומרי שלנו בעולם. המחשבות שיוצרות בי את העומס הנפשי והרגשי הזה החלו עוטפות אותי סביב סביב ואני מתבונן ומנסה לתת פרשנות ולהבין אבל יותר מהכל להיות שלם במקום בוא אני עומד לסלוח על הכל ולדעת לשחרר ולהיות שלם עם זה! 

שאל אותי השבוע ילד בן 12 "אנחנו לומדים מהטעויות שלנו בחיים?" שאלה מעניינת יש בינינו 24 שנים הבדל בטווח הרחוק לא יודע בכלל אם עשיתי טעויות הרי הנה אני! כאן עומד שלם פחות או יותר מנסה לעשות את הטוב ביותר שלי יום ביומו נותן לעולם והעולם נותן בחזרה. נקודות למחשבה 

שיהיה לכולם המשך שבוע נפלא. 

השבוע שמעתי על תאונה נוראית שהתרחשה לא רחוק מביתי "ככל הנראה יש שם הרוג ופצוע קשה..." נו עוד פעם אני אומר לעצמי התחושה הכבדה שמתלווה בעקבות הידיעה על אדם שנהרג דהתה ומטושטשת אצלי כבר מזמן "נו אז נהרג בטח דיבר בטלפון שלא ידבר בטלפון יותר!" ואז אני אומר לעצמי הרי ברור שהוא לא ידבר בטלפון הוא כבר מת! בהמשך אותו היום גיליתי שמדובר באיש בן 61 שסטה מנתיבו והתנגש חזיתית במיכלית שבאה ממולו הסרטון כבר הופץ כמובן במליוני עותקים התאונה מחרידה ואני שואל את עצמי "מה עבר לו בראש באותן שניות?" האם הקדיש מחבה בודדת ויחידה למשהו חשוב בחייו האם ביצע חשבון נפש זריז לפני שמסר נפשו שם על הכביש במהירות מטורפת? כנראה שלעולם לא נדע! החיים מיסתוריים פיתולי החיים שלוקחים אותנו במנהרות חשוכות וברידות מסוכנות מביאים אותנו לנק' מפגש גורליות בחיינו שאין לנו בכלל מושג שאנחנו דוהרים לשם! המחשבה על העדינות והשבריריות של החיים האלה גורם לי להמשיך ולאבד אמונה בסגנון החיים הסוריאליסטי שלנו אני מקווה שנמצא את האמת אני מקווה שאלוהים עדיין אוהב אותנו ולא מוותר עלינו עדיין. 

שבוע טוב ידידי

לילה שכזה....

קשה להרדם הראש חושב וחושב כמו מכונת כביסה שלא נגמרת רק עוברת בין תכניות סוחטת מתמלאת במים מכבסת מנערת ושוב סוחטת... מנסה למצוא הגיון בחיים הסוריאליסטים שאנו חיים מבין דפי הספרים "מאסטר ומרגריטה" אני קורא בולגקוב הרוסי הגאון בסגנונו ההומוריסטי כמעין פילוסוף מותח את חוטי המחשבה שלך כמו כבל מתח גבוה שרץ וחוצה מדבריות ושממה לאורך קילומטרים רבים.... העיניים רצות מבין השורות העלילה מקבלת עוד תפנית ועוד אחת פשוט מדהים. קראתי אין סוף ספרים בחיי הם לא הפכו אותי לחכם יותר הם גרמו לי להיות גמיש יותר מחשבתית ולקבל את הדברים שקורים סביב בהלך רוח מעט שונה הרבה יותר רגוע 

ליל מנוחה לכולם