זה הפוסט מוקדש לבר המוכשרת שאת הפוטנציאל החבוי בה גיליתי מזמן מזמן
לא, לא ממש. יותר כמו היא גילתה אותי
אבל עכשיו היא נוסעת לקולג' גם.
מדהים, לא?
ממש יוצא מן הכלל
ומה הייתי אומרת לעצמי עם הייתי יכולה לדבר עם תמרי גרסת קיץ 2003?
- להביא מלא תמונות ומצב רוח טוב.
- בין אם זה טוב ובין אם זה רע (וזה טוב) זה יגמר תוך 14 חודשים. כל רגע הוא קסום והוא לא יחזור לעולם. תרשמי כל חוויה משנת גורל לעצמך, בראש, או על נייר או בבלוג (ואולי משהיא בשם בר תחליף את ה 1ST יירס שלי פה)
- אנשים הם... רק אנשים. הם דינמאים, משתנים, הדעות שלהם עליך השתנו. אם את יודעת מי את ומה את אוהבת בעצמך, ואת מקרינה בטחון - הכל WILL FALL IN TO PLACE
- אם יש לך עקרון שחשוב לך- אל תתפשרי. תשמרי את הדברים החשובים לך ותזכרי שיש גם חיים אחרי השנתיים
- תזכרי, שכמה שכולנו אינדווידואלים, את מייצגת מדינה. תבקרי אותה, תקטרי עליה, אבל זה הבית. ובתמונה הגדולה, לך יותר אולי מלאנשים אחרים יהיה את הכוח ואת הפרספקטיבה לשנות
- תשמרי את הרצון לשנות- ותביאי את זה הביתה
- לכי לשיעורים- אין מספיק מהם וזה משקף לא ממש יפה עלינו (ישראל) אם מוותרים על הזכות לשיעורים (זאת מלגה אחרי הכל).
- אל תתרגמי עברית- תחשבי באנגלית- זה פחות מעייף.
וואו, זאת אבן שנגולה מהלב
אין מילים בפי- חוץ מבהצלחה!
נשיקות
תמרי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
