Dazed and Confused

אני חייבת להתוודות

לפני כך וכך שבועות, היה ניסוי בביולוגיה. תבינו, המורים דיי חדשים, והם הצליחו לסדר לנו ניסוי בגנטיקה בזבובים בשיתוף עם אוניברסטית הונג קונג. המעבדה הייתה לזווג זבובים עם גנים שונים- עיניים אדומות או לבנות וכול'

אנה, שותפת המעבדה שלי ואנוכי, זה קצת הגעיל אותנו וכשהיינו צריכות לסמם אותם בשביל לחלק אותם לפי מאפיינים, הצנצנת נפלה וחמישים זבובים מוטציונים יצאו לחופשי.

נזכרתי בזה כי בדיוק התישב עלי זבוב מעבדה... שיבשתי את האנושות... אויה! 

So I’m back in Hong Kong. Sad enough it is now 3.12 am. I’m sitting in them  computer room because going down to the computer room is always more tiring than staying in my room and playing with my laptop.

 

Thing is, I tried sleeping but I kept on hearing this annoying Hum in my ear. My room was FILLED with mosquitoes! I wanted to dead… so I closed all the windows and turned on the air-con hoping to freeze any living organisms in there out of existence. 

 

I came back yesterday from my short visit to the holy land and I’m pretty sure I’m on top of the games- done with all tasks. Now, you see, that’s odd and only for the reason that I’m never on top of my work load- so that’s – Ahm probably an illusion cause by lack of sleep.

 

Oh, and I’m getting old. What’s up with that?! Jetlag never used to bother me- I would just sleep it off, but both after the flight back home and the flight back to Hong Kong I got really sick and crappy feeling. Ayia- as some Hong Kong People might add.

 

Other than that I feel pretty good. When I was home I felt the need for a change. I needed something different in my life and as usual I decided to go with my hair. So I cut my 75 cm Hair that was as long as it was able to reach my ass (not very challenging considering the size of my ass but anyway). So no I have this EXTREMELY red hair colored and a short haircut appropriate for army service. Yeah, I failed to mention that. That’s coming up as soon as I go home. You can’t win them all, can you?

 

So going home got me thinking, as it usually does, what is different- how did I change? In retrospective I see a great change. True, I am still infantile and stupid but in a mature way if I may, and as I told my friend, whose name would not b mentioned- I’m trying to be the Zen Master. Relaxed and cool.

 

So note to self- try to master the art of Zen, ya?

 

Farewell,

Fish

איזה נושא מתמצת- אני מרגישה כמו בפרק של ה"רקיע השביעי"...

אמילי עזבה. חזרה להונג קונג. ולכבוד הפרידה היא החליטה שהגיע הזמן לפגוש את עידו- ה2נד ייר שלי. זה היה קצת מוזר. אני ועידו בקולג', כך אני רוצה לחשוב לפחות, היינו חברים דיי טובים. מאז שחזרתי הוא התעלם ממני. זה גם באופיו לסנן אבל זה נמשך יותר מדיי זמן, לכן חשבתי שיש משהו מאחורי זה וישר ניכנסי להתקפה פאטליסטית- מ'זתומרת?! אם הוא פה וכועס עלי ולא רוצה לדבר איתו אז FINE! לא צריך. ואם הוא פה וסתם מסנן ומתעלם בלי סיבה אז FINE! שילך להזדיין.

כבר אמרתי שזו גישה שגויה?

אני ועידו, תמיד הייתה לנו מערכת יחסים מוזרה. חצי רעועה, חצי נצחית. הוא יכל להתעלם ממני שנים ולהתנהג אלי הכי מסריח בעולם ואז כשקרה לי משהו היה שואל "מה קרה?" ולבי נשפך בבוטות מזעזת. אבל קל לדבר איתו. תמיד הייתה לנו נימה חצי מתנשאת מעלי. אבל אני מייחסת את זה לעובדה שהוא קצת אולי חסר בטחון כי ה1סט ייר שלו מבוגרת ממנו. וזה גם אשמתי - לא פספסתי הזדמנות לזרוק לו בפנים את קלף הגיל. אני מבוגרת ממנו בלמעלה מחצי שנה מה שלא נהוג. הוא אמור להיות מבוגר ממני.

הוא כמובן מחוסר הבטחון שלו לא פיספס הזדמנות ליעץ לי לגמור עם הEE (עבודה לבית ספר) שלי. אני שביליתי זמן לא מועט בתהיה על טבעו של הבחור הביזרי הבנתי שהוא מנסה להיות ידידותי.

בכל מקרה אז ניפגשנו היום. הייתי בטוחה שפלירטוטים עזים ירוצו בין אמילי הגלמודה לעידו, הפלרטטן המושבע. צדקתי, אם כי לא ברמות שציפיתי להם.

אני בליתי את הזמן בין הפגישה המזדמנת לבין הטיסה של אמילי בציחוקקים וצחוקים עם איתי, החבר-נהג של עידו. אני נשבעת, יש בו מן הורסיה הגברית שלי אם כי הוא פחות גס ממני.

מוזר.

בכל מקרה.

עכשיו מסתיימת שעת שלוש בלילה ומצבי הנוכחי:

- אורחת אוסטרלית אחת

+ קשר מתחדש בפוטנציה עם ה2נד ייר שלי

+ הכרות עם בחור מאוד מצחיק שהוא גם מעריץ מושבע של בת-שבע (אליה יש לי קשר מרופף משפחתי- סיפור ליום אחר)

חותם לילה טוב וארוך זה,

תמרי 2נד ייר מהונג קונג...