סוף סוף זה נגמר חג רבין שכמו הרבה חגים יהודיים יש לו חג ראשון - התאריך העברי, חג שני התאריך הלועזי וחול המועד - הימים שביניהם ולפעמים יש גם איסרו חג (לאיסוף הספיחים) ושלושים יום קודם החג ללימוד ההלכות.
אוהדי ביתר שרקו וצעקו בדקת הדומיה לרבין. וכל התקשורת קמה וצועקת.
"אירוע מכוער בטקס הזיכרון שקרא להפסקת האלימות, לפני שריקת הפתיחה בקרית אליעזר: אוהדי האלופה עודדו את יגאל עמיר, ושרקו בעת אזכור הרצח. הקבוצה וההתאחדות גינו בחריפות. מזכ"ל שלום עכשיו: "להעמיד את בית"ר לדין". מחוץ לאיצטדיון, אוהדי חיפה נפצעו" ynet.
כל איזכור של אימו של יגאל עמיר נקראת "אם הרוצח" ולא גאולה עמיר. כל איזכור מלא בסופרלטיבים והתיחסות רגשית.
בנאומים בכיכר, יובל רבין ופרס מתארים את "נגד רצון העם, כל העם התעצב,..."
ואני רוצה להגיד לכם דבר אחד. אתם לא מבינים כלום פשוט כלום ולכן גם חג רבין ימחק בסוף ותופעות כמו אלו של ביתר אומנם יעלמו אבל זה בגלל שיום רבין פשוט לא יהיה אכפת לאף אחד.
אז אני רוצה להגיד לכם את זה ואני מקווה שאתם קוראים: 70% מהעם לא אהב את רבין, לא הלך בדרכו ולא היה בוחר בו שוב. ואם אתם תהפכו את רבין ודרכו לאישיו, אז אני ואנחנו לא מתחברים ולא נתחבר ליום הזה. ואם האישיו היה איך הרגו את דרכו של רבין - אז אני אפילו שמח שהרגו את דרכו - רק חבל שלא עשו עבודה יותר טובה. כי דרכו של רבין- דרך ההתרפסות לאויבים דרך ההרס של כל צדק יהודי וביטחון עצמי ממשיכה גם היום וחורזת את אוסלו כחרוז ראשון אך מגיעה עד לאנאפוליס כחלק משרשרת חנק שתענד לצווארנו.
מה אני חושב על מהות יום רבין - בפעם הבאה.
ההוא משם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
