|
 כינוי:
קיסה בת: 28
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2020
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
| 10/2020
זה לא הוגן. אין לו את הזכות להתמסכן לאמא שלי ככה. אני אגיד גם עוד מאה פעמים
שלא אכפת לי ושזה לא נוגע בשום דבר, אבל אכפת לי וזה פוצע אותי בכל פעם מחדש.
במיוחד עכשיו. מה אתה רוצה? שנבוא לטפל בך? כמו שקל למצוא אותך,
ככה גם קל למצוא אותנו. למה צריכים לגשת אלייך בכלל? מבחינתי אף פעם לא היה אכפת לך.
פתאום אתה מפחד מהזקנה? מהמוות? פתאום אתה בן 60 והגוף כבר לא סוחב כמו פעם?
פתאום אתה מבין למה הורים משקיעים את הנשמה בילדים שלהם ואז הילדים שמחים לעזור
להורים המזדקנים שלהם? בחרת לחיות כך. בחרת לברוח מהכל ומכולם. אתה לא לבד,
יא חתיכת זבל. לאן שלא תירוק יש לך משפחה. אתה זה שבוחר בכל יום מחדש לא ליצור קשר.
לא לחפש אותנו. לא לשאול. לא להתעניין. יש לך שני ילדים שאתה מתעלם מקיומם.
יש לך אח ואחיינים שלא דיברת איתם כבר 15 שנים. ברוסיה אתה אפילו עוד נשוי לאמא שלי!
אז תסתום כבר עם ה"אוי כל כך בודד ועצוב לי", אתה לא עושה כלום כדי לשנות משהו.
אני בלופים של לרחם עליו ולכעוס עליו ולכעוס על עצמי שריחמתי עליו ולכעוס על שכעסתי על שריחמתי עליו.
אני מנסה להיות בסדר וחזקה אבל בסופו של יום אכלתי ממש יותר מדי ועומדות לי דמעות בעיניים.
הלוואי שהוא היה נשוי ואמיד והייתי יכולה לכעוס עליו מבלי להרגיש רחמים כלל.
במשך המון זמן חשבתי שזה בדיוק המצב שלו.
הכלב שלי מחפש את הקרבה שלי יותר עכשיו כשהוא מזדקן. ככה זה יצורים חיים.
אנחנו צריכים משפחה כשהגוף מתעייף ולרגליים קשה לשאת אותנו. איך אני יכולה לטפל בך
אם בכלל לא רצית אותי רוב חיי? זה לא הוגן. זה לא הוגן. זה לא הוגן. זה לא הוגן.
זה לא הוגן. זה לא הוגן. זה לא הוגן. זה לא הוגן. זה לא הוגן זה לא הוגן. זה לא הוגן.
| |
לדבר במייל עם הדיאטנית במקום לערוך פגישה כמו שצריך היה מאוד... מערער עבורי.
אני מרגישה מעט מאוד מוטיבציה לאכול כמו שצריך, שלא לדבר על לאכול בכלל.
יש לי מין רעיון מטופש בראש שאם לא אוכל עד נובמבר אז אחסוך מספיק כסף לקנות
גם מחשב חדש, גם מסך חדש וגם פלאפון חדש בבלאק פריידי.
זה טיפשי מכמה סיבות:
1. אני יכולה לקנות את כל הדברים האלו, פשוט לא בבת אחת. זה לא שחסר לי כסף,
זה פשוט שאין לי הרבה מאוד ממנו ואני יכולה בכיף לקנות כל מה שארצה אם אחכה כמה חודשים ואחסוך.
2. זה בכלל לא עניין של כסף, אני סתם מחפשת מאיפה לסחוט שליטה על החיים שלי.
3. זה טיפשי שאני בכלל צריכה לערוך רשימה כאילו שזה בכלל נושא שעל השולחן.
זה כן?
לא, זה לא.
הצילו הפרעות אכילה דופקות את המוח יותר מכל דבר אחר שהתמודדתי איתו בחיים שלי.
אין שום דבר, ממש שום דבר שמשתווה לזה.
וזה ממש לא עוזר לי שהפסיכולוגית שלי הזיזה את הפגישה ליום חמישי,
עכשיו אני צריכה לחכות שבוע כדי שיהיה איזשהו קול חיצוני לכל טורנדו המחשבות הזה.
הסגר הזה ממש הרס לי את השפיות.
אני צריכה לראות אותו.
| |
אני מתגעגעת ל
יש רגע כזה, בלילה, אחרי הסקס, שבו אנחנו שוכבים זה לצד זו וזה מרגיש כאילו אנחנו
שני האנשים היחידים בעולם ושלזמן אין משמעות.
אנחנו מדברים על כל מיני דברים עד שהעפעפיים נעשות כבדות מדי והגוף טובע בתוך המזרון,
והכל שקט והכל לאט לאט נמרח בצבעים כהים עד אשר השינה לוקחת אותנו כל אחד לעולם שלו.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
