הנסיך התרגש. לא היה קל לטפס במעלה צמת השיער הזהוב, אבל דווקא הקושי הקנה לאתגר משמעות מיוחדת. הוא מתאמץ למענה, הוא עושה זאת בשבילה, והיא יודעת זאת. הוא דמיין את מבט עיניה המעריצות כשיגיע לראש המגדל, וגל של אושר הציף אותו.רפונזל התרגשה. היא חשה היטב את משקל גופו ותנועות הטיפוס שלו במעלה שיערה. עוד לפני שהתחיל לטפס, מראש המגדל, יכלה לראות כמה חזק וחסון הוא. עכשיו כל הכוח הזה עושה את דרכו אליה, רוצה בה. ליבה ניתר בקרבה.
סוף סוף דחק את עצמו הנסיך במאמץ אחרון אל מעבר למעקה המגדל. הוא הזיע ונשם בכבדות, פוער את פיו כדג. עיניו היו קטנות, ופניו האדומות ממאמץ הזכירו לנסיכה את פניו של אביה, בשעה שהיה נם את שנת השיכורים שלו על הספה בארמון, נוחר בקולי קולות.
"אה זה אתה?", אמרה בקול נרגן, "שב. אני בדיוק נורא עסוקה, אז עוד מעט".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
