תפוח אדמה אחד, גדול ויפה, שרד את סעודות השבת ונותר מיותם על השידה במטבח.
אני יודע בדיוק מה יעלה בגורלו בהמשך השבוע: הוא ישאר שם, ילך ויתרכך ועשבים יעלו בלחייו, עד שביום שישי הבא יושלך לאשפה כדי לפנות מקום לגדוד של תפוחי אדמה טריים ממנו.
אני מחליט לקצר את התהליך, אוחז בו ומשליך אותו לאשפה.
רגע לפני שאני משחרר אותי מידי, כמו התניה עתיקה, חולפת בי המחשבה שבמקום אחר ובזמן אחר, תפוח האדמה הזה יכול היה להיות ההבדל בין חיים למוות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
