אהלן אהלן

אני לא מסוגלת להיות לבד.

לא מסוגלת להיות עם עצמי, אני בחרדה מהלבד.

מראשון עד חמישי ישנו כל לילה ביחד, בסוף כל יום היה לי למה לצפות ועל מי להישען.

אני מרגישה כאילו נהייתי תלויה בו, לא יכולה בלעדיו.. תמיד מבקשת שישאר, שלא ילך לעבודה, שישאר איתי, שלא יחזור הביתה כשאני הולכת לעבודה,שישאר אצלי ככה ישר שאסיים הוא יהיה פה ולא אצטרך להיות שנייה לבד.

אני כל כך לא שלמה עם מי שאני, ככ לא אוהבת את החיים שלי וככ מפחדת לעשות שינוי, לא יודעת איך עושים בכלל ומה ואיזה ואלוהים ממש קשה לי בחיים האלה.

אני רוצה לחיות.

אלוהים בבקשה תתן לי את ההשראה והכוחות לחיות כי אין לי אותם והכל נראה ככ גדול אבל באותו הזמן גם ככ קטן ואני מפחדת מהכל ולא טוב לי איפה שאני, אני לא ממצה כלום מהחיים האלה ואני לא יודעת מה לעשות כדי שיהיה אחרת.

למה הוא לא פה? למה אני צריכה אותו? למה אני ככ סתם? למה אני כלום? למה אני לא 

עושה כלום? למה אני לא אמיצה? 

"אם לא הייתי אוהב אותך, בחיים לא הייתי יכול להיות איתך."

למה?

"כי לא קל איתך"

למה?

"אני במקום בחיים שלי שאני מחפש חברות, שותפות."

וגם כשהיינו זוג הרגשת ככה?

"אף פעם לא הצלחתי להרגיש ממך שאת באמת שלי, שהשגתי אותך"

אין לי את היכולת להתמסר למישהו במאה אחוז, לתת את כל כולי, להיות שותפה.. זה לא באופי שלי, אני יכולה ממש לנסות אבל זה להילחם במי שאני ואני לא מאמינה בזה.

אם יכולתי לעשות קסמים הייתי משחררת אותנו מהאהבה אחד לשנייה.