חיי בטלטלות

עוד פעם החלום הזה.

עם הרוחות והשדים.

לא נימאס לכם?לא נימאס לכם להופיע לי בחלום?!

אפילו הפסיכולוגית שלי מיואשת ממני!

ואז אני רואה את אחותי, עם המבט המפחיד הזה בעיניים שלה, עצובה.

כמה ימים קדימה אני רואה אותה שוכבת במיטה בבית חולים, היא בקושי מדברת, רק שרה.

שרה לרופאים שירים.

ממש ככה!

ומה זה הרוחות והשדים? טוב הם כבר לא חוזרים.

רק המחשבה שהם יחזרו מצמררת אותי.

ואולי אני רוצה שהם יחזרו? שיהיה לי מה לספר לפסיכולוגית שלי.

אני הרי לגמרי הזוייה, פריקית שכזאת.

אחת שאין לה כמעט חברים.

שבסוף כל יום היא גומרת במיטה עם ספר וקפה חזק.

ואני מיואשת לחיות. כי עוד יום במיטה לא בא בחשבון.

יש לכם רעיונות טובים איך למשוך את היום? עיסוקים ותחביבים?

אשמח לרעיונות,

נופיקX