תמיד הייתי ותמיד אהיה, והלוואי וזה היה מעיד רק על הטעם המוזיקלי שלי, כי זה מעיד על הרבה יותר מעבר, זה מעיד על חצי יכולת חצי צורך לצאת נגד הזרם, מעיד על איזה משהו באישיות שתמיד הפך אותי למיעוט, מעיד על איזה הומור ציני שחור שמתחבא אצלי בלב, על מתירנות סטייל סבנטיז בכל הנוגע לסקס והדיון עליו, על ההעדפה שלי לכל מה שהוא קלאסי ואולד סקול,

על הקטע הזה שאולי הבחנתי בו רק לאחרונה, שלכל מקום אליו אלך לא משנה האוכלוסיה אף פעם לא אשתייך לחבורה הפופולארית ולא רק בגלל שלא הייתי רוצה אלא גם כי מעולם לא הציעו לי למען הסר ספק,

כי למרות היותי תל אביבית לא תמצא אותי בלייטהאוס בחמישי או בבלוק בשישי ולא בחתול או הכלב, וכי לא עושה לי את זה להצטלם חמש מאות תמונות  כל ערב לאינסטוש כדי להעלות בסוף אחת מכל יציאה או מפגש חברתי שהייתי בו,

וכי למען האמת כשאני יוצאת מהבית אם אני יוצאת מהבית זה או לבירה או לקפה ואפילו יותר מזה את הטקסט הזה אני לא אכתוב בפייסבוק כדי לחפש לעצמי איזה חמש שניות תהילה של אולי היא צודקת, כי היי אנחנו בישראבלוג פה אנחנו חצי מדברים לעצמנו ובתת מודע כותבים לגמרי לעצמנו, מהטקסטים הטובים שכתבתי נמצאים באיזה בלוג עם 0 תגובות ואני בספק עם מישהו קרא יותר מ2 שורות. 

‎ ולמען האמת אין לי שום בעיה עם זה, אחרי ששנים תמיד הכיתי את עצמי על זה שמלכת הכיתה לעולם לא תרצה להיות חברה שלי פתאום קלטתי שאני בכלל לא רוצה להיות חברה שלה אז מה לעזאזל אכפת לי שהיא לא רוצה?

‎ אני אולי כריזמטית בדרכי שלי אבל אני לא הייתי ולא אהיה אף פעם זו שאוחזת במושכות ואולי אפילו אהיה מאוד שנויה במחלוקת,

זאת מי שאני והעובדה שלא כולם רוצים להיות חברים שלי היא לגמרי לגיטימית כי אם הייתי מעדנת את הדעות שלי והדיבור שלי והגסויות והציניות וכל מה שהופך אותי למי שאני לא בטוח גם אז שהייתי הכי פופולרית בחדר, ואתה מבין את זה שהתיכון כן יכול לתת איזה אינדיקציה לחיים שאחרי כי הרי תמיד בתיכון אם אתה הילד הזה שכולם צוחקים עליו ומי שהיה אחד כזה בטח יסכים איתי שתמיד אומרים לך בבית או בבית ספר שכשתצא מהתיכון זה כבר לא יהיה ככה כולם יהיו שווים ואף אחד לא צוחק על אף אחד, וכן כשמתבגרים לאט לאט מתחילים לצחוק עלייך רק מאחורי הגב ומפתחים איזה חיוך אוטומטי כזה של מפגשים חברתיים

אבל כשאומרים לך שיום יבוא וכבר לא יהיו הבדלי פופולריות כמו בתיכון זה פשוט אשליה מתוחכמת כדי שלא תתאבד בגיל 16 כי זה לנצח יהיה מחולק למעמדות כל עוד אנשים יתקבצו בקבוצות,

יש את מלכת המלצריות והמשרד והקורס וכל מקום תחת השמש, כי יש תמיד את אלה שיהיו קצת יותר פופולריים מהאחרים אבל אל תבינו אותי לא נכון אני לא קוראת לאיזו התאבדות המונית של כל הילדים הלא פופולריים בחינוך הישראלי אלא מעלה סוגיה אחרת, מה אם זה בסדר, מה אם היררכיה היא משהו שנוצר באופן טבעי,

מה אם יש אנשים שנולדו להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות?