העובדה שעיתונים בימינו נותנים לידיעות שלהם כותרות המסלפות את תוכן הידיעה והופכות אותו ליותר פיקנטי היא "מן המפורסמות", כמו שאומרים. אבל אני בכל זאת חושב שכדאי לחזור על מה שגולשים באתרי אקטואליה שונים כבר ציינו לגבי הסקר של מכון "דחף" שפורסם בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות", ושבכותרתו נקבע כי שליש מהציבור תומך בחנינה ליגאל עמיר. "נתונים מזעזעים, לא פחות" כתבה סימה קדמון בטור-הפרשנות שלה. היא לא התכוונה לכך שבידיעות כותבת פובליציסטית שהשמיצה את המתנחלים וקראה לפעילות תקיפה יותר נגדם תוך גירושם מקניינם ע"י הממשלה, והיא כותבת על תקן "כתבת פוליטית", נייטראלית כמובן. היא התכוונה לנתונים, שמי שהסתכל בתוכם גילה שהם מצביעים על כך ששליש מהנסקרים סבורים שיש לחון את עמיר *לאחר עשרים וחמש שנים, כמו שחוננים כל רוצח אחר*. רק חמישה אחוזים תמכו בחנינה עכשיו.
כלומר: הויכוח המהותי הוא לא "האם יש לחון כעת את יגאל עמיר", מה שירמוז על כך שרבים חושבים שמעשהו של עמיר איננו חמור, נסלח, ואפילו צודק. השאלה היא האם דמו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין אדום יותר מדמם של אזרחים אחרים שנרצחו בדם קר. אז האמת, אני לא יודע: אולי צריך להחשיב רצח פוליטי שבוצע כדי להפסיק מדיניות ממשלתית כחמור יותר ממעשי רצח אחרים, ואולי לא. אני צריך לחשוב על זה. אבל קודם כל, למען האמת- כן, האמת- צריך להגדיר את הויכוח ולא להיגרר לפופוליזם הזול שאליו אנשים כמו סימה קדמון ועורכי "ידיעות" מנסים לגרור את הקוראים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
