כשנתניהו התפטר, הספין הרווח של אנשי שרון ושל רוב אנשי התקשורת הייתה להגיד ש"שוב קפץ לו הביבי", בשפתם העשירה ומלאת הכבוד האינטלקטואלי. נתניהו הרי הביע (באותה תקופה) התנגדות נחרצת להינתקות, והם טענו שהעזיבה שלו, כדי שלא להיות שותף בממשלה שמבצעת תוכנית אסונית לדעתו, היא בסה"כ "התלהמות" פוליטית. לא שאני חושב שההתפטרות שלו שבועיים לפני ההינתקות הראתה עוז ציבורי גדול מדי (בלשון המעטה), כי הרי במידה ניכרת הוא הכשיר את התוכנית המטומטמת הזאת בכך שלא התנגד בצורה ברורה חודשים רבים לפני-כן; אבל בכל זאת היה בה משהו ישר יותר מהממוצע, משהו שמראה על יושר בסיסי. (מהסתכלות שלי בפוסטים מתקופת ההינתקות עצמה, אני מגלה שדעתי על נתניהו היא קצת יותר חיובית כיום ממה שהייתה אז)
עכשיו, ציפי ליבני הודיעה שהיא חושבת שעל אולמרט להתפטר אבל לא מתפטרת בעצמה. התקשורת, באחידות מפחידה מעט, החליטה להפוך את ליבני ללעג ולקלס כתוצאה מכך. ליבני אומרת שהיא קוראת לאולמרט להתפטר בגלל דבר שהיה בעבר, ואומרת שאין סיבה שהיא-שהדו"ח לא האשים אותה- תהיה זו שמתפטרת. לי זה נשמע הגיוני. (אני לא נכנס לעניין הדו"ח עצמו) אבל התקשורת- שברובה האשימה את נתניהו על כך שהוא מתפטר לפני ביצוע תוכנית שהוא התנגד לה- מאשימה אותה עכשיו על חוסר-התפטרות. "חוסר גילוי מנהיגות", אומרים בתקשורת.
"הגיון מעוות", אומר אינדיבידואל וכו'.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
