-

עדיין קשה לי קצת לחזור לכתוב. אני יושבת מול המחשב ולא עולה לי כלום. אבל אני יודעת שאני רוצה לכתוב משהו, רוצה להרגיש כמו אפי שוב. אולי אפילו למשוך לכאן כמה פרצופים מוכרים שיגרמו לי להרגיש שכלום לא השתנה. מכיוון שרק לאחרונה גיליתי שישרא עדיין בחיים, מישהו יכול לעדכן אותי? איך קרה שהאתר קם לתחייה? ולמה הוא מקרטע ככה?ֿ

-

מי שקורא את הפוסט הזה וקרא גם את הקודם שלי, יכול אולי להבין מהכתיבה שלי שאני נאחזת בעבר שלי באופן שהוא כמעט פתטי. אני מנסה להחזיר את הגלגל לאחור אבל לא יודעת איך. ולא יודעת ממה זה נובע. אולי זה בעצם בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור כי את לא יכולה למחוק מהמוח שלך את כל הדברים שעברת ולקחו לך את התמימות. אולי לזה בעצם את מתגעגעת, לתמימות. ולאו דווקא לצפייה האובססיבית וחסרת הדאגות באנימה או לשוטטות הבלתי נגמרת במרחבי האינטרנט או לישראבלוג או לדירה הקודמת או לחברות הקודמות או לכל דבר אחר. כי בסופו של דבר, אני שמחה שהתבגרתי. אבל משהו בעולם השתנה. כנראה שלא באמת בעולם, אלא בי עצמי. אבל באופן בלתי נמנע זה מרגיש כאילו העולם שונה.

עריכה: פתאום זה הכה בי. מה שונה. כשהייתי ילדה קטנה ובודדה, לא באמת הייתי בודדה כי הייתי חיה בתוך הראש שלי. הייתה לי את האפשרות ליצור סיפורים מטורפים בדמיון שלי ולהכניס את עצמי לתוכם כאילו אני באמת שם. הייתי יכולה לשרוד שם שעות. ימים. זה מה שהשתנה. אני כבר לא שוגה באשליות. עכשיו אני יודעת שהדמיון, מפותח ככל שיהיה, הוא לא המציאות.