עשיתי טעות, ועל טעויות משלמים.
שילמתי בלאבד אדם יקר לי, אם לא היקר מכולם בתקופה הזו.
תמיד אומרים שרק כשמאבדים משהו מבינים עד כמה הוא חשוב לכם ועד כמה אתם צריכים אותו. אף פעם לא באמת האמנתי למשפט הזה, מהסיבה הפשוטה שאם משהו או מישהו כל כך חשובים לכם-לא תאבדו אותו לעולם.
אבל זה קרה. ולא בגלל שלא הערכתי אותו מספיק, אלא בגלל שהייתי טיפשה מספיק לתת להזדמנות הזו לחמוק לי מבין הידיים.
לא ראיתי דברים שעכשיו אני רואה. ומה זה עוזר לי? הוא כבר לא כאן. וזה קשה לראות אותו ולשמוע אותו ממש קרוב אליך, אבל כל כך מרוחק בו זמנית.
אין לי מה להרחיב יותר מידי, אבל אתה חסר לי. סביר להניח שגם לא תקרא את זה, כי מה החיים שלי מעניינים אותך יותר.
אני מצטערת על דברים שאפילו לא עשיתי, ואתה חושב שכן עשיתי.
השיחות שלנו חסרות לי, הכיף שהיה לנו ביחד-לא ביחד.
הכל מסריח והכל חרא לי. וכן, אולי אני אשמה. אבל גם אתה לא כזה גאון. במקום לדבר כמו בני אדם בוגרים, אתה בורח. תאמין לי שאני מבינה שאתה פגוע, אבל אני יותר. כי אין דבר יותר גרוע מלא לדבר איתך. אני מבינה עכשיו איזה חלק גדול בחיים שלי תפסת. וחבל שאתה לא כאן כדי להשלים את החלק הזה.
אביב גפן/אתה פה חסר לי
גשם כיסה את אספלט הכביש
ביום הכי קר בשנה
ומעיני שלי, טפטוף מקומי
כי יש סדק בלב אהבה.
כשהלכת מכאן, לא ידעת לאן
מסגרת פני בחלון
אבל גם בתמונות, לפעמים הדמויות
מקשיבות לתקתוק השעון.
ואולי אתה פה חסר לי
אתה כאן, אתה שם
ובכל זאת אתה פה חסר לי
ואולי, אתה פה חסר לי.
אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי
שאבוא וארוץ עד אליך
וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה
כן, הכל די רגיל בלעדייך.
הייתי בכיף מחבקת אותך
מחכה לך בין הסדינים
אני שונאת אנשים, אנשים חלשים
שבמקום לדבר הם זזים.
ואולי אתה פה חסר לי
אתה כאן, אתה שם
ובכל זאת אתה פה חסר לי
ואולי, אתה פה חסר לי.
מה יקרה אם פתאום תבוא אלי
ותייפה את הכל
רגע של שקט, בחוץ שוב הגשם
ממשיך על הכביש עוד ליפול.
ואולי אתה פה חסר לי
אתה כאן, אתה שם
ובכל זאת אתה פה חסר לי
ואולי, אתה פה חסר לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
