| 2/2019
מי שאת זה מה שאת עושה
האקס שלי היה מבועת מתחביבים. הוא סיפר לי שכשהיה קטן הוא התחיל להרכיב פאזלים רק בשביל שיהיה לו מה להגיד כשישאלו אותו "מה התחביבים שלך?" הואא לא באמת אהב את זה, אבל זה נתן לו תשובה מוכנה מראש, ובכל זאת הוא בכל פעם הוא הרגיש שהוא משקר. אני הייתי ההפך הגמור ממנו, וכשהיה צריך לכתוב מה התחביבים שלך הייתי כותבת בכל פעם משהו בסגנון של "לשמוע מוזיקה בזמן שאני נוסעת באוטובוס" או "פודקאסטים!". לא היה לי חשוב שהתחביבים שלי לא יצרניים, או שאני אוהבת לקרוא ספרים אבל מתקשה לעשות את זה באופן יומיומי. כשהיינו ביחד ניסיתי להסביר לו שמבחינתי תחביב זה כל דבר שאני אוהבת לעשות, זה לא חייב להיות משהו עמוק או שיעמוד בערכים מסויימים, זה יכול להיות "להכין סלטים ואז לאכול אותם". אבל שבוע שעבר הבנתי שהוא כנראה צדק. ראיתי עוד סרטון ביוטיוב שאמור להפיח בי השראה ומוטיבציה, כמו המליונים שראיתי כבר, אבל איכשהו זה באמת נגע בי. הבחור בסרטון אמר שמה שמגדיר אותנו זה לא מה שבראש שלנו, לא המחשבות שלנו, אלא מה שאנחנו עושות באופן יומיומי. זאת אמירה קצת מכאיבה, כי פתאום את מבינה שאת לא עושה יום יום את הדברים שאת חושבת שראויים להיעשות. את אוהבת לקרוא אבל את לא קוראת, את אוהבת לרוץ אבל את לא רצה, את אוהבת להיות עם חברות אבל את רואה אותן פעם באף פעם, את חושבת שמדיטציה זה כלי נהדר אבל את לא מגיעה לזה, את יודעת שתרבות הצריכה זה השטן אבל זה לא אומר שאת מתכוונת לוותר על השמלה הזאת. אני לא מתכוונת שכל יום אני צריכה להיות הכי הכי טובה ולעשות רק מה שנכון וטוב לעצמי ולעולם ב100%, ממש לא, אפילו להפך. לבחור את המלחמות שלי זה ערך עליון מבחינתי. אני שונאת אנשים שמרגישים נעלים על כל השאר רק כי הם בחרו לא לאכול מוצרים מן החי, או לקנות בגדים רק יד שנייה. כאילו באמת כל הכבוד, אבל את הפלאפון שלכם בכל זאת יצרו ילדים בעבדות, אז אתם לא צריכים להרגיש מלאכים על פני הארץ. אז הגדרתי לי מה הפעולות שאני באמת רוצה לעשות כרגע, והן ממש לא מאסיביות מדי. וכשאלה דברים שבאמת באמת חשובים לי זה אפילו קצת קל לעשות אותם, כי אני פשוט יודעת שאם אני אראה מלא יוטיוב היום בערב אני ארגיש פשוט זוועה, ומצד שני אם אני אראה עד שלושה סרטונים כמו שהקצבתי לעצמי אני גם אוכל לסמן וי ביומן וגם ארגיש סבבה. אני כל כך נהנית מהריצה שאני כמעט שמחה שהשמנתי בהודו, כי יכול להיות שלא הייתי חוזרת לרוץ אם לא הייתי משמינה. נרשמתי לשלושה מרוצים, ואני מתכוונת להמשיך לרוץ כל חיי, ברצינות. אני מרגישה ששום דבר לא מגביל אותי יותר. עד עכשיו חייתי כאילו "בגלל" דברים, כאילו כפיתי על עצמי מסגרות. הייתי בבית ספר דמוקרטי פור גאד סייק, יכולתי לעשות מה שבא לי! בחרתי בשנת שירות, אבל זו הייתה בחירה לא אמיתית לגמרי, הייתי כאילו מוכרחה לבצע אותה. אותו דבר עם קרקל, לא באמת חשבתי על זה, פשוט הייתי חייבת. כנ"ל לעבור לחיפה, כנ"ל לטוס להודו. זה לא שעכשיו אני לא במסגרות, אני ממלצרת ולומדת לפסיכומטרי, אבל אני רוצה לחשוב שבאותה מידה יכולתי לא לעשות את זה. אני רוצה באמת באמת לבחור לעשות פסיכומטרי ולא להתלונן על הבחינה המטומטמת הזאת שלא מודדת כלום, כי די, זו הבחירה שלי ואף אחד לא כופה עליי את זה, לא באמת. אז כחלק מזה אני רוצה להיות מי שאני בוחרת, אני רוצה לבחור כל יום לעשות משהו קטן שבאמת משנה לי. פתאום זה נשמע לי הרבה פחות מכאיב, והרבה פחות קשה מהאלטרנטיבה- "לחיות חיים בעלי משמעות", שנשמעת מלחיצה ברמות ובלתי מושגת. נרשמתי לחוג יוגה, וזה לא עונש וזה לא כדי לרדת במשקל וזה לא כי אני שמנה ומגעילה, זה כי זה כיף לי וחשוב לי. אני מנסה ללמוד לפסיכומטרי ולהזיז בעדינות הצידה את המחשבות על כמה המתמטיקה הזאת לא רלוונטית לחיי, ולהזכיר לעצמי שאני בחרתי את זה, ומה שווים החיים האלה אם אני נשארת במקום הנוח ולא מאתגרת את עצמי. תראי אותך, פאקינג פותרת בעיות במתמטיקה! את יכולה לעשות הכל. אני קוראת ספר. כל ערב אני עושה מדיטציה וכל בוקר אני כותבת במחברת בשביל שהמוח שלי יתרגל לזכור חלומות, כי חשוב לי להכיר את עצמי. וכשאני עושה את כל הדברים האלה אני פשוט חולה על עצמי. ואם אני מפספסת יום, ולא מתעמלת ולא לומדת כי קמתי על צד שמאל ולא היה לי כוח לעשות כלום כל היום חוץ מלראות סרטים, אני עדיין חולה על עצמי, כי מחר אני אקום יותר טוב והכל בסדר. וזה גורם לאישה הרעה והמגעילה שאני מאחלת לה דברים מאוד לא נעימים וגם לבת השטנית שלה שצרחו עליי אתמול כשמלצרתי אותן בגלל שנגמרה לנו הפסטה רדיאטורי, להיראות כל כך קטנות ולא חשובות בעולם שלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: