כולה מה רציתי. לנסוע בשקט באוטובוס לעוד יום שגרתי בצבא.
אבל לא!
תמיד יהיו אנשים באוטובוס שיעשו דברים מציקים.
כמו לצעוק. לצעוק כ"כ חזק שאני שומעת אותם מבעד לפול ווליום של האוזניות שלי.
כמה שאני לא אקפיד לשמוע דברים כבדים, כלום לא עוזר.
או שיש את אלה, ששמים את המוזיקה שלהם ברמקול.
תעשו את זה בבית ואל תטרידו אנשים תמימים באוטובוס!!!
אני לא צריכה לשמוע כל מני סלסולים של קובי פרצים למיניהם ולסבול.
ויש את החוצפנים האלה ששואלים שאלה מפגרת ואז מנסים לפתח שיחה.
זה קורה רק לי או מה?
תמיד מתיישבים לידי כל מני סוטים וחופרים לי.
אי אפשר לשמוע מוזיקה בשקט?
הגעתי למצב שהשעה הזו בבוקר ובערב זה זמן ההתייחדות שלי עם המוזיקה.
ובדיוק בשיר שהכי עושה לי לרטוט, יבוא איזה מכר מהגן ויתישב לידי.
וגם זה, כרוך בחפירה, כמובן. ולא נעים לנפנף ע"י החזרת האוזניות הקדושות למקומן.
אה! וזה שיושב ליד החלון תמיד יפתח אותו באמצע החורף בטענה שחם.
לא משנה שאני יושבת מאחורה, משנה את צבעי לאט לאט לכחכחל כזה.
זה עוד בקטנה.
היה את הפעם שחזרתי הביתה, כשלפתע עלו פרחות וצרחו בקולי קולות ו...כרגיל!
לא יכולתי לשמוע מוזיקה. וזה לא נגמר כאן.
סבתא כלשהי ביקשה מהן להיות בשקט ואחת הבהמות התחילה לאיים עליה ונתנה לה מכה.
כשהתערבתי חטפתי גם אני איזו כפה, ככה על הדרך.
יופי, נהדר.
זה מרתיח אותי. למה אנשים לא יכולים להתנהג נורמלי?!
ותפסיקו כבר להדחף לתוך העיתון שלי!
תמיד בעזריאלי אני לוקחת "24" ו"ישראל היום" בשביל התשבצים (כן, צבא) ובדרך לר"ג אני קוראת כותרות פה ושם..
אז יש את האלה שמנסים לקרוא גם ואני שונאת שאנשים זרים נושמים עליי, זה טבעי, לא?
לכו קחו לכם, זה בחינם!!!!!
אוח, ישראלים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
