על איזו אחדות אני מדבר?

מדי יום ביומו אני מפרסם עשרות פרסומים שונים ברשתות החברתיות. המוטו שלי הוא קבוע: אחדות היא הפתרון לכל הבעיות באשר הן, שכן הטבע האנושי, האגואיזם, מפלג ומרחיק אותנו זה מזה, ומכאן נובעות כל הצרות והבעיות שאנו חווים ביומיום.

אחת השאלות החוזרות ונשנות שנשלחות אליי היא על איזו אחדות אני מדבר? לאיזה איחוד אני קורא? לאיחוד נשמות? איחוד בין גברים ונשים? איחוד מפלגות, דתות?

ותשובתי היא פשוטה וקבועה, ונובעת כמובן ממקורות חכמת הקבלה. האחדות שאני מדבר עליה היא אחדות שאינה באה לתקן אף אחד. שאין מטרתה לשנות לאף אדם את התפיסה, את השכל, את הלב. כלום. רצוני הוא אחד: שכולנו יחד, על כל ריבוי הניגודים שבינינו, נתעלה מעליהם ונתקשר כאחד. כמו שכתב החכם באדם: "על כל פשעים תכסה אהבה".

זה תפקידנו, תפקיד היהודים בעולם. עלינו להיות מחוברים בשתי שכבות, כמו בסנדוויץ': "על כל פשעים" זו השכבה התחתונה, "תכסה אהבה" זו השכבה העליונה. חיבור נכון בין שתי השכבות יבטיח לנו סנדוויץ' טעים מאוד. מעדן. גם מתוק וגם קצת מלוח, גם שנאה וגם אהבה. אין טעם לחיים האחד בלי השני.

אמנם עלינו, עם ישראל, להיות הראשונים לסלול דרך שכזו למעדנייה, אך על כל האנושות, על כל איש ואישה שבבריאה, מטרה לחיות בגישה כזאת. לכן את האחדות הזו עלינו תחילה לחוות על עצמנו. בינינו. ללמוד איך להיות מקושרים מעל ההבדלים, מעל כל שנאה ודחייה. להתקיים בשביל הזהב, ב"קו האמצעי": מצד אחד לרצות אולי לחנוק את האחר, אבל מצד שני ללמוד לרצות גם לחבק אותו. מצד אחד הוא צודק, מצד שני אני צודק. כולנו צודקים, כל אחד בשלו. הצדק מעלינו, באהבה שמכסה על הכול.

ולא, אסור לנו להרוס את הרע, לטשטש את המבדיל, לעקור את המזיק. אלא רק להבין שהם יסוד שעליו אפשר להוסיף את הטוב; תבלין שמעניק טעמים חדשים ליחסים. לכן באף אדם איני רואה שונא או אויב, אלא שותף מלא לאחדות.

את הדרך לשביל הזהב מלמדת חכמת הקבלה, כמו גם את הדרכים להפצתה ברחבי העולם. כי השעון מתקתק, הצרות הולכות וגוברות, ועלינו להזדרז להתעלות מעל כוח המשיכה האגואיסטי שמושך הכול לטובת עצמו, לעלות מעל העננים האפורים אל ממד רחב ופתוח, מהעולם הזה לעולם רוחני, נצחי ושלם. זו כל התורה כולה: אחדות ואהבה מעל פילוג ושנאה